מכת הארבה היא המכה השמינית בסדר המכות שנוחתות על פרעה ועל ארץ מצרים, והמכה הראשונה שפותחת את פרשת בא. המיוחד במכה זו הוא שהיא היחידה המשמשת "מכת המשך" למכה שקדמה לה:
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו… כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי–הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ. וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה" (שמות י, ג–ה).
בכדי להבין את ייחודה של מכת הארבה בתור המשך למכת הברד, צריך להבין מה השאיר אחריו הברד ומדוע היה צורך לחסל את הנותר. אלו הן תוצאות פעולת הברד המופיעות בפרשה הקודמת:
"וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, לֹא נֻכּוּ: כִּי אֲפִילֹת, הֵנָּה" (שמות ט, לא–לב).
אחרי מכת הברד נשארו במצרים עשבים ויבולים כדוגמת החיטה והכוסמת. רש"י (1040-1105, צרפת) מסביר לנו אלו סוגי עשבים לא שרדו את מכת הברד ואלו שרדו:
"כי השערה אביב – כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו.
וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה. 'כי אפילת הנה"' – מאוחרות, ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה. ואף על פי שנאמר (פסוק כה) ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד…" (רש"י, שמות ט, לב).
אותם עשבים שעדיין לא זקפו קומתם, שעדיין לא הוקשה גבעולם, שהמאפיין שלהם הוא כפיפות קומתם ואי-קשיותם – הם אלו שהצליחו לשרוד לאחר הברד. העשבים הקשים והזקופים – לא הצליחו לשרוד את המציאות הזאת. למה צריך לחסל את העשבים שנותרו? מדוע יש צורך ב'מכת המשך' שתטפל בכל מה שלא הצליח להכות הברד?
לפני שננסה להתייחס לשאלות אלו, אני מבקש להביא את דבריו המופלאים של הרמב"ן ששואל מדוע בכלל יש צורך לפרט מה נותר אחרי מכת הברד:
"והפשתה והשעורה וגו' – סיפר הכתוב מה שאירע, ולא ידעתי למה נכנסו שני הפסוקים האלה במקום הזה, טרם השלים דבר משה בתפלתו וסור הברד… ועל דעתי שהם דברי משה אל פרעה, שאמר להם ידעתי כי טרם סור המכות תיראון, ואחרי כן תשנו באיוולתכם, אבל הפשתה והשעורה נוכתה והחיטה והכוסמת שהן לכל חיתכם לא נכו במכה הזאת, והן ביד האלוהים לאבד אותם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו, רמז להם למה שאמר (שמות י, ה): 'ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד'" (רמב"ן, שמות ט, לב).
משה מציג לפרעה את תמונת המצב לאחר הברד. הוא צועק אליו ואומר לו: תקשיב טוב, להלן נתוני האמת – יש סוגי יבולים שלא נוכו, כאלו ששרדו. אין לאנשים מה לאכול, הבהמות שלהם מתו. עצור, שנה גישה. אלו הם יבולים שיכולים לתת לכם חיים, שיכולים להיות אוכל בעבורכם ובעבור הבהמות שלכם. אם תשובו ותחטאו לפני ה' – גם אלו יושמדו. הבחירה בידיך.
היו מי שהקשיבו והבינו את דבריו של משה ואת אזהרתו כלפי פרעה – עבדיו של פרעה. הם הבינו את הסיטואציה בצורה ברורה. גם הם צעקו לפרעה, עוד לפני מכת הארבה: מספיק עם זה, מספיק עם השקר הזה, מספיק למשוך אותנו – שלח את האנשים:
"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ–שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אֱ-לֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שמות י, ז).
פרעה מקשיב ואכן עושה שימוש בנתונים, אך שימוש הפוך. פרעה מזהה בצורה חדה וברורה שיש לו עוד במה להיתפס – בחיטה ובכוסמת, באותם עשבים כפופים שלא התרוממו. הוא מייד מנחה על יצירת מצגת לתפארת. מצגת אין-סופית, מלאה בשקפים משורטטים היטב, מצגת מבלבלת, מערפלת, כזאת שתשכנע את הציבור. המצגת תהיה מלאה בגרפים באנגלית או במצרית, גדושה בנתונים ובסטטיסטיקות מעורפלות במכוון. מרכז המצגת יהיה – החיטה והכוסמת. הוא מכנס מסיבת עיתונאים בבניין היפה ביותר במצרים, בתפאורה הכי יפה שיש, ומציג את מצרים החזקה לכאורה.
אך האמת הפוכה לגמרי. האמת היא שמצרים מרוסקת ותיכף תושמד. פרעה נאחז בתפאורה הרבה, ביחסי ציבור רבים ובמערכות תקשורת משוכללות ומיומנויות, בעיקר בוער בו צורך עצום לשרוד ולהצדיק את קיומו. מה הוא היה עושה בלי החיטה והכוסמת?
ערפל כבד שפך פרעה על עמו ועל אנשיו כדי להצדיק את קיומו, כדי להצדיק את האלוהים הקטן שבו שמזין את עצמו. כדי להצדיק את הצורך שלו בשלטון. אותו מצג שווא הוביל לבסוף לאובדן ולהרס חייהם של פשוטי העם, שנשארו אפילו בלי מצרכים בסיסיים לקנות במכולת.
מכת ארבה לא רק שימשה המשך ישיר למכה הקודמת, אלא גם הקדימה מאפיין מובהק של המכה הבאה: מכת חושך. מכת הארבה כללה חושך כבד, חושך שפרעה ביקש להאכיל בו את עמו:
"וַיַּעַל הָאַרְבֶּה, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם… וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י, יד–טו).
פרעה הקדים בפעולותיו את מכת החושך והביא אותה כבר במכת הארבה. כאשר האלוהים הקטן שבך מדבר – אתה מקדים את בוא החשכה, אתה מביא את החושך במעשיך ובמחשבותיך ובעיקר במקום שאתה נותן לעצמך. תגובתו של פרעה למכת הארבה, שחיסלה את החיטה ואת הכוסמת, שפגעה בכל עלה ירוק – קטן כגדול, הייתה קשה מאוד:
" וַיְמַהֵר פַּרְעֹה, לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, חָטָאתִי לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם –וְלָכֶם. וְעַתָּה, שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם, וְהַעְתִּירוּ, לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם; וְיָסֵר, מֵעָלַי, רַק, אֶת-הַמָּוֶת הַזֶּה" (שמות י, טז–יח).
ויסר מעליי רק את המוות הזה. כביכול רק פרעה סבל במכה זו. כאשר כל הדגים ויצורי המים מתו במכת הדם לא הוזכרה המילה מוות. כאשר כל הבהמות במצרים מתו במכת הדבר פרעה לא השתמש במונח הזה. אך כאשר נוגעים הדברים אליו, מזדעק פרעה..
תכליתה העיקרית של מכת הארבה הייתה חיסול הנותר ממכת הברד, כדי להוציא מפרעה כל יכולת להיתפס במשהו. כדי להרוג סופית את "האלוהים הקטן" שבו שניזון מנתונים ומשקרים כדי להצדיק את קיומו, כדי לא לאפשר לו אפילו לעשות את מצגת השקר האימתנית שאף אחד לא עומד כנגדה. זהו, אין עוד כלום. אפילו עלה ירוק אחד לא נשאר במצרים. כלום. אין תירוצים, אין נתונים, אין מצגות וגם התפאורה כבר לא כמו שהייתה. כעת מתגלה כי המצגת המטורפת הייתה רק ניסיון נואש להתכחש למצב. בשביל פרעה אין מוות גדול מזה. לא נשאר לו במה להיתפס, אין לו במה להיאחז. אין לו ולו עלה ירוק קטן להחזיק בו.
אפילו את החיטה ואת הכוסמת שבאמצעותן היה יכול להמשיך לזרות חול אל מול אנשיו ונתיניו, לקחו לו. כל מה שאולי היה יכול לגרום לו להמשיך בתעתוע, הלך ממנו. פרעה כבר לא יכול להמשיך במשחק הזה, אין לו עוד מצגות להראות ותוכניות אין-סופיות ליציאת המשבר ממצרים. לכך התכוון פרעה בדבריו על 'המוות הזה': מות אשליית הגדלוּת של פרעה.
חושך וערפל שנובעים מבלבול האומה, מנתונים אין-סופיים אשר מהנדסים אותם לפי הצורך ומסובבים אותם לפי הצורך – חייבים להיות מפוזרים. תפיסות ועמדות שתכליתן היחידה היא להצדיק את קיומו של האדם או של הארגון, את תכליתם, את עניינם ואת עצמם – לא בשביל העם(!), לא בשביל החברה, לא בשביל אזרחיו ונתיניו ובטח לא בשביל האיש הפשוט שקונה במכולת השכונתית – אין להם מקום.
בי קיים האלוהים הקטן הזה. אנחנו יכולים וצריכים להרוג אותו. להפסיק עם תפאורה גרנדיוזית, עם מילים מפוצצות ועם הערכות מצב שאף אחד לא מבין. להפסיק לרדוף אחרי המקום הכי טוב בעיר, להפסיק לערפל את הסובבים אותנו. להפסיק עם אלפי מספרים וגרפים ולשאול בפשטות: האיש הפשוט במכולת – זה יעזור לו? זה ישפיע עליו?
זאת מלחמה לא פשוטה אבל אנחנו חייבים לנהוג אחרת מפרעה, בהחלטותינו אנחנו יכולים לגרש את החושך ולא להקדים את בואו כפרעה. בואו ונסיר רק לרגע אחד את הערפל, את התפאורה, את המילים הגבוהות ואת הסיבובים, ונהיה כנים ואמיתיים.
אולי אז נצליח להתחיל לשנות את המציאות.
זה קשה, אבל זה אפשרי.
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".
75.00₪
70.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
50.00₪
130.00₪
120.00₪
25.00₪
35.00₪
125.00₪
35.00₪
120.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
95.00₪
30.00₪
120.00₪
25.00₪
125.00₪
59.00₪
