חיפוש
עגלת קניות

בְּהֵמָה מַה חָטְאָה?

בְּהֵמָה מַה חָטְאָה?

בתורה מספרת שמכת הבכורות פגעה בכלל הבכורות המצריים- מבכור פרעה וראשי מצרים ועד לבכור השפחות והעבדים. בכלל זה פגעה המכה גם בבכורות הבהמות של מצרים, ועל כך שואלים במדרש- מדוע?

להדפסה

וּמֵת כּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:

פרשת בא ממשיכה ומספרת על המכות שהביא הקב"ה על מצרים, אשר האחרונה והקשה מכולן הייתה מכת הבכורות. חז"ל הפליאו בתארם שמכה זו כללה לא רק את כל מי שיכול להיחשב לבכור[1] (בין אם בכור לאיש או לאישה ובין אם הוא זכר או נקבה) אלא גם את מי שבמעמדו יש פונקציה של בכורות (הדמות הבכירה בכל משפחה או בית).  כמו כן כללה מכה זו גם את אלו שלמעמדם כבכורים לא הייתה משמעות- בכורי השפחות והעבדים[2], ובכורי הבהמות.  

בעוד שאת אשמתם של כלל הבכורים האנושיים ניתן להבין בכך שלכול המעמדות במצרים הייתה אשמה בשעבודם של בני ישראל, עולה השאלה מה היה חטאם של הבהמות שגם עליהן נגזרה מיתה במכה זו? ועונה על כך המדרש בילקוט שמעוני כך:

וְכָל בְּכוֹר בְּהֵמָה: רַב הוּנָא אָמַר: אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מַה חָטְאָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים מִשְׁתַּחֲוִים לַטְּלָאִים, שֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִים: קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ שֶׁהֵבִיאָה עָלֵינוּ אֶת הַפֻּרְעָנוּת, קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ שֶׁעָמְדָה עַל עַצְמָהּ. (קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ) שֶׁלֹּא שָׁלַט בָּהּ פֻּרְעָנוּת.

לכאורה היה ניתן להסביר שמכיוון שהבהמה הייתה רכושם של המצרים לכן הן מתו- כחלק מהעונש והקושי על המצרים (כשם שכאשר הארבה פשט על שדות המצרים הם נפגעו מהפסד התבואה), אולם הדרשן מסביר בדרך אחרת ואומר שמכיוון שהמצרים תפסו את הבהמות כאלילים, על מנת שלא יטעו לחשוב שמכה זו באה עליהם מהבהמות- לכן גם בכורי הבהמות מתו. במידה מסוימת דומה הדבר למכת הדם- מכיוון שהמצרים ראו ביאור אל, הקב"ה פגע בו בכדי שיבינו מצרים שהקב"ה עליון גם על מה שהם מחשיבים כאלים.

 

הבהמה כסמל

אולם נראה שיש במדרש עומק נוסף ואת האפשרות להבין שדברי הדרשן מכוונים לא רק אל המצרים בדורו של משה, אלא גם כלפי כל אחד מאיתנו: בפרק י' אומרים עבדי פרעה לפרעה: וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם. משמע כי המצרים כבר הבינו שמקורן של המכות הוא בקב"ה והמחשבה המוטעית שדווקא אלילי מצרים הביאו עליהם את המכות היא שגויה, ולכן נראה שאין מקום לחשש של בעל המדרש שמא יראו המצרים בבהמות שלא נפגעו ביטוי לכוחם של אליליהם!  וננסה להסביר את המדרש וחששו דווקא מבחינה פסיכולוגית:

ישנם בני אדם שרודפים את האמת – אברהם היה כזה, משה היה כזה ולאורך ההיסטוריה היו אנשי מופת ששמו את האמת לבדה מול עיניהם ולמרות הקשיים והייסורים שדרך זו הביאה עליהם הם התמידו והלכו לאורה, לעומתם רוב בני האדם אינם כך: על פי רוב הם נוטים להתבצר ב'אמיתות' ובתפיסות שמוכרות להם, במיוחד נכון הדבר בשעת קושי ומשבר[3], והם נוטים להסביר את המציאות והקושי לאור התפיסות שעליהן גדלו ושאותם הם מכירים – וזהו החשש שאותו מביע בעל המדרש: האמונה בטלאים ובבהמות כמוה כהיצמדות לאמונות שגויות – הן מבחינה דתית והן מבחינה חברתית, וכאשר המצרים הגיעו לשעת משבר כל כך גדולה, החשש שיחזרו לאמונות המוכרות להם היה חשש וודאי. באותה מידה מבטאת היצמדותם של גנרלים במלחמת העולם הראשונה לטקטיקות לחימה לא יעילות ומיושנות וחוסר היכולת להשתחרר מהן שהביאו למותם של מיליוני חיילים את אותה תכונה פסיכולוגית שמוצאת במוכר את הבטחון – גם אם מבחינה רציונאלית הדבר לא נכון.  גם ברמה האישית והפרטית יש לתכונה זו ביטוי: במהלך ויכוחים, בין אם מדובר מול בן או בת זוג, חבר או עובד, יש לנו נטייה לעיתים להתקבע העמדה שגויה ולהמשיך לדבוק בה מתוך אמונה עיוורת או מתוך פחד שהודאה בטעות תשקף כישלון שלנו.

במובן זה אפשר לענות על שאלת הדרשן: אם אדם חטא מה חטאה הבהמה? בכך שחטאו של האדם הוא 'חטא הבהמה': כאשר אדם מקבע את האמונה בבהמה- באותה אמת שגויה, קיבוע זה הוא החטא. הבהמות שלקו הוכיחו למצרים בצורה רציונאלית שאין באמונה זו ממש, וכך גם לגבינו- הדרך לצאת מתוך ההתקבעות מתחילה בהבנה ובחינה רציונאלית: האם תפיסה זו נכונה? ממה נובעת ההתקבעות והאם היא מועילה באמת? אחרי בירור זה מתחילה הדרך הארוכה לחנך את עצמנו לאור האמת, דרך שנקראת חיים.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

——————————————–

[1] ילקוט שמעוני: (ה) וּמֵת כָּל בְּכוֹר. בְּכוֹר לְאִישׁ בְּכוֹר לְאִשָּׁה בְּכוֹר לְזָכָר בְּכוֹר לִנְקֵבָה. הָא כֵּיצַד, אִישׁ אֶחָד בָּא עַל עֶשֶׂר נָשִׁים וְהֵן יוֹלְדוֹת עֲשָׂרָה בָּנִים נִמְצְאוּ כֻּלָּן בְּכוֹרֵי נָשִׁים. עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בָּאִים עַל אִשָּׁה אַחַת וְהִיא יוֹלֶדֶת עֲשָׂרָה בָּנִים נִמְצְאוּ כֻּלָּן בְּכוֹרֵי אֲנָשִׁים. הַגַּע עַצְמְךָ שֶׁאֵין שָׁם בְּכוֹר לֹא לְאִישׁ וְלֹא לְאִשָּׁה, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (להלן י״ב:ל׳) ״כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת״, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר אָחָא, אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל בַּיִת הָיָה מֵת, כְּמָא דְּאַת אָמַר, [״שִׁמְרִי] הָרֹאשׁ כִּי לֹא [הָיָה] בְכוֹר וַיְשִׂימֵהוּ אָבִיהוּ לְרֹאשׁ״.

 

[2] וחז"ל מסבירים את אשמתם בכך (ילקוט שמעוני): עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אָחָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, אֲפִילּוּ שְׁפָחוֹת הַנִּמְכָּרוֹת לְרֵחַיִם הָיוּ אוֹמְרוֹת רְצוֹנֵנוּ בְּשִׁעְבּוּדֵנוּ וְיִשְׂרָאֵל בְּשִׁעְבּוּדָן.

[3] כאשר בני ישראל אומרים ניתנה ראש ונשובה מצריימה הם מבטאים נקודה זו: בשעת משבר הנטייה היא לחזור למקום המוכר, ויש תחושת ביטחון דווקא במקום המוכר הזה גם אם מבחינה רציונאלית ברור שהוא לא מקום טוב.

תמונה של מוטי מלכא

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.

עוד מהאתר
דילוג לתוכן