וישאלו איש מאת רעהו
בלי רעות אמיתית קודם כול בינינו, בלי בניית חברות פנימית, בלי גילוי חמלה ודאגה בין עשירים ועניים וכיוצא בזה – אין תהליך גאולה.
- אבי כהן סקלי
- אבי כהן סקלי
- פרשת בא
רעוּת[1] אמיתית לא משתנה בהתאם ליחסי כוחות בין אנשים. חברות כנה אינה נמדדת לפי מידת העוצמה של כל אחד, והיא בוודאי אינה תלויה בתפקיד שממלא אדם כזה או אחר. חבר טוב שהיה בתפקיד ציבורי עד לא מזמן, ובמסגרת תפקידו נרקמו "חברויות" בינו לבין כמה דמויות, למד על בשרו שמרבית "החברויות" הללו נעלמות כלא היו דקה אחרי עזיבתך את תפקידך (ולעיתים אף גרוע מכך).
במקרה שהתרחש לאחרונה הוא פגש את אחד האנשים שסייע להם בעבר. אותו חבר היה בטוח שבינו ובין אותו אדם קיימת חברות מינימלית, שהרי רק לפני זמן לא רב הוא התדפק על דלתו והחברות ביניהם פרחה. אלא שכאשר פגש החבר את אותו אדם, שנמצא היום בשירות הציבורי, הוא התייחס אליו כלא קיים. זה נכון לשירות ציבורי, זה נכון לשוק הפרטי וזה נכון לכל שוק אחר. זאת המציאות.
בפרשת בא יוצאים בני ישראל ממצרים אחרי מאתיים ועשר שנות שעבוד. בני ישראל ניצבים לפני מכת הבכורות שתסיים את המהלך, ולאחריה יקרא פרעה למשה ולאהרון וישלח אותם מארץ מצרים. ימים אחדים לפני היציאה ממצרים מצווה הקב"ה את בני ישראל לשאול כלי זהב וכסף משכניהם:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם–אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה: כְּשַׁלְּחוֹ–כָּלָה, גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה. דַּבֶּר-נָא, בְּאָזְנֵי הָעָם; וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב" (שמות יא, א–ג).
מדוע נדרש הקב"ה להשתמש בלשון תחנונים ("דבר נא") בדבריו לבני ישראל? הרי אחרי עשרות שנות שיעבוד ועוני, בני ישראל צריכים לרוץ לקחת את שכרם בדמות כלי זהב. מלבד זאת, מדוע מכונים המצרים, ששעבדו את בני ישראל במשך עשרות שנים, "רֵעים" (כלומר, חברים) של ישראל?
לשון תחנונים – מדוע?
נתחיל בפשט. שתי סיבות יכולות להוליד צורך "להתחנן" לפני מישהו כדי שיעשה מעשה כלשהו. הראשונה היא פחד של אותו אדם שממנו מבקשים, ואילו השנייה היא רצון להאיץ תהליכים.
רבי עובדיה ספורנו (1475-1550, איטליה) מסביר שבני ישראל פחדו שאם ישאלו כלי זהב ירדפו אחריהם המצרים, ופחד זה גרם להם שלא לבקש משכניהם כלי זהב. לכן הקב"ה מפציר בבני ישראל שכן יבקשו. פחד זה ברור ומובן, שכן חירות ללא כלי זהב עדיפה על בריחה מפני המצרים בגין גניבת רכוש:
"'דבר נא באזני העם וישאלו' – שלא ידאגו שמא בסבת הממון ימסרו עצמם לרדוף אחריהם, כי בזה תהיה תשועתם" (שמות יא, ב).
רבי יוסף בכור שור (המאה ה-12, צרפת) טוען שהסיבה השנייה היא שהצריכה לשון תחנונים. לדבריו, הגיע זמן גאולתם של ישראל ואין שום זמן להשתהות ביציאה. לכן, יש לפנות לעם בלשון בקשה כדי לזרז אותם לקבל את שכרם המובטח:
"דבר נא באזני העם. דבר עתה באזני העם כי אין שהות עוד יותר" ( בכור שור , שמות יא, ב).
הגמרא מביאה הסבר נוסף ללשונו המיוחדת של הקב"ה מול בני ישראל. הקב"ה התחייב לאבות שבניהם ייצאו ברכוש גדול, והוא מבקש בדחילו ורחימו מבני ישראל לסייע לו לעמוד בהבטחתו. מדוע נדרש "להתחנן"? מפני שזהב ושמלות הם הדבר האחרון שמעניין את בני ישראל בשלב זה:
"'דבר נא באזני העם וגו" – אמרי דבי רבי ינאי: אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל; בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק: 'ועבדום וענו אותם' – קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' – לא קיים בהם. אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם: בבקשה מכם, הוציאוני היום ואיני מבקש כלום" (ברכות ט, ע"א).
בני ישראל במצב נפשי ופיזי חמור בהרבה מאסיר בבית האסורים. דבריו של הקב"ה על לקיחת ממון לא עושה להם כלום, הם רוצים רק דבר אחד: לצאת לחופשי. לכן, הקב"ה מבקש בלשון בקשה מבני ישראל שיסייעו לו בכל זאת לקיים את הבטחתו לאבות.
המצרים – חברים של ישראל?
אחרי שהבנו מדוע מבקש הקב"ה בלשון תחנונים, נברר מתי הפכו המצרים לחברים ולרעים של בני ישראל.
רבי חזקיה בן מנוח (1250-1310, צרפת), ה"חזקוני", מסביר בלשון קצרה שאחרי תשע המכות שקיבלו מצרים מהקב"ה, הפכו המצרים פתאום לחברים ולרעים של בני ישראל:
"מאת רעהו – וכי מצרים היו להם רעים לישראל? אלא מלמד שאחרי המכות היו כרעים ואוהבים ישראל להשאיל להם כליהם" (חזקוני, שמות יא, ב).
מה גרם למצרים להפוך לחברים של בני ישראל? אפשר להעריך שהמכות אשר קיבלו המצרים והניסים הגדולים שנעשו לישראל, העוצמה האדירה אשר נגלית לעיני המצרים, הם אלו אשר גרמו למצרים להבין שכדאי להיות "חברים" של בני ישראל ולשמור על יחסים טובים איתם, גם במחיר השאלת כלי כסף וזהב.
הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, פולין) מלמד אותנו שיש דרך אחרת להפוך "אויבים" לחברים. דבריו מוסבים על חברות אמיתית, ולא כזו המושתת על אינטרסים של כוח ומעמד או על פחד ויראה:
"איש מאת רעהו וגו׳ – לעיל בפרק ג כתיב: 'ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה'. שאז היו הדברים שיצאו מיד ולא היה התרועעות לישראל עם אנשי מצרים רק עם שכנות. אבל כאשר עלה כי לא נגאלו עד שהשהה י״ב חודש שהיה משפט מצרים וממכת ערוב ואילך השיגו התרועעות הרבה, ולא עוד אלא במכת חשך שלא קמו איש מתחתיו ג' ימים והאיך התענו כולם ג׳ ימים. אלא ישראל שהיה אור במושבותם הושיטו להם מזון וכל ההכרחי ובזה השיגו ישראל חן גדול בעיניהם" (העמק דבר, שם).
כאשר מסייעים למאן דהוא לעשות את הדברים הבסיסיים ביותר, האנושיים ביותר – נרקמת חברות, גם אם היא מגיעה אחרי שנות איבה רבות. כאשר מתנהגים בחמלה ובמוסריות אנושית בסיסית, גם כלפי מי שהציקו ושעבדו אותנו עד לא מזמן – נבנית חברות. המציאות הזאת חזקה יותר מכל דבר אחר. אם זה יכול להתקיים בין מצרים לישראלים, זה בוודאי יכול להתקיים בינינו לבין עצמנו.
"הרעות הגואלת"
אני מבקש לסיים בפירושו המדהים של רבי יוסף חיים,[2] "הבן איש חי" (1835-1909, עיראק). לדבריו, לא על רעות בין המצרים ובין בני ישראל מדובר כאן, אלא בין עשירי בני ישראל לאחיהם העניים. רעות זו היא תנאי הכרחי לגאולת ישראל:
"אמר לו הקב"ה למשה, בבקשה ממך לך ואמור לישראל בבקשה מכם שאלו איש מאת רעהו וכו'. והקושיא למה צריך להגיד לישראל בבקשה מכם, מי אומרים לו לך קח כסף וזה לא ירוץ ליקח? ונראה לפרש בס"ד על פי מה שהביאו המפרשים ז"ל בשם מהר"י חאגיז ז"ל, שבכלל הצווי ציוהו שישאילו העשירים של ישראל לעניים שבישראל כלי כסף וזהב ושמלות שילבשום העניים וילכו לשאל מן המצריים כדי שיהיו נראין עשירים וישאילום חפצים יקרים, דאם ילכו עניים בבלויי הסחבות לא ישאילום חפצים יקרים כי יאמרו אלו עניים די להם בחפצים פחותים וחפצים היקרים נשאיל אותם לעשירים והקב"ה רוצה שגם העניים יקחו דברים יקרים, לכך צוהו שישאלו תחילה העשירים את העניים חפצים חשובים כדי שילבשום וילכו לשאל ויחשבום עשירים וישאילום. ע"כ נמצא הצווי הזה שצוה שכל ישראל ישאלו ממצרים כלי כסף וזהב תלוי בדבר אחד דאינו מתקיים אא"כ ישאילו העשירים את העניים" (בן איש חי, דרשות, בא, יב).
הבן איש חי אומר כלל עצום: בלי רעות אמיתית קודם כול בינינו, בלי בניית חברות פנימית, בלי גילוי חמלה ודאגה בין עשירים ועניים וכיוצא בזה – אין תהליך גאולה. בני ישראל לא יכולים להיגאל בלי לקבל רכוש גדול ממצרים. בלי חברות פנימית ולכידות ביננו, אין מהלך של יציאה ממצרים, אין מהלך של גאולה.
פעמים רבות אנחנו רצים ומבקשים חברות עם אנשים רחוקים מאוד מאיתנו. האמת היא שזה הכי קל. אבל השאלה האמיתית היא מה קורה בתוך הבית שלך, מה קורה סביבך, בסביבת העבודה שלך ובתוך החברה שבה אתה חי. רעות אמיתית נבנית עם השנים באמצעות גילויי חמלה ועזרה בסיסיים, גילוי אנושיות, יחס חם ומכבד לאנשים ולא משנה כמה אני מכיר אותם. רעות בינינו, קודם כול.
אז בואו נתחיל לבקש רעות אמיתית אצלנו – כל אחד בבית שלו, בקהילה שלו, בעבודה שלו. אם בני ישראל והמצרים הצליחו לפני למעלה מ-3,300 שנה, גם אנחנו מסוגלים להצמיח רעות וחברות בחברה שלנו, בתוכנו. זאת הדרך לגאולה, זאת הדרך לחברה ראויה, מתוקנת וצומחת.
והפעם – לא רעות התלויה בדבר, אלא רעות כנה שתוביל אותנו לגאולה שלמה.
——————————————————-
[1] מסמך "רוח צה"ל" בוחר כמה ערכי יסוד שעליהם מושתת צה"ל. אחד מערכים אלו, הוא ערך הרעות. כך הוא מוגדר במסמך זה: "רעות – החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש".
[2] הרב יוסף חיים מבגדד – מכונה "הבן איש חי" על שם ספר הלכותיו הידוע. נולד בשנת 1835 ונפטר בשנת 1909 בעיראק. היה מקובל, דרשן, אחד מהפוסקים הבולטים ביותר בקרב יהדות ארצות האסלאם.
אבי כהן סקלי
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".