"הרעות הגואלת"

אני מבקש לסיים בפירושו המדהים של רבי יוסף חיים,[2] "הבן איש חי" (1835-1909, עיראק). לדבריו, לא על רעות בין המצרים ובין בני ישראל מדובר כאן, אלא בין עשירי בני ישראל לאחיהם העניים. רעות זו היא תנאי הכרחי לגאולת ישראל:

"אמר לו הקב"ה למשה, בבקשה ממך לך ואמור לישראל בבקשה מכם שאלו איש מאת רעהו וכו'. והקושיא למה צריך להגיד לישראל בבקשה מכם, מי אומרים לו לך קח כסף וזה לא ירוץ ליקח? ונראה לפרש בס"ד על פי מה שהביאו המפרשים ז"ל בשם מהר"י חאגיז ז"ל, שבכלל הצווי ציוהו שישאילו העשירים של ישראל לעניים שבישראל כלי כסף וזהב ושמלות שילבשום העניים וילכו לשאל מן המצריים כדי שיהיו נראין עשירים וישאילום חפצים יקרים, דאם ילכו עניים בבלויי הסחבות לא ישאילום חפצים יקרים כי יאמרו אלו עניים די להם בחפצים פחותים וחפצים היקרים נשאיל אותם לעשירים והקב"ה רוצה שגם העניים יקחו דברים יקרים, לכך צוהו שישאלו תחילה העשירים את העניים חפצים חשובים כדי שילבשום וילכו לשאל ויחשבום עשירים וישאילום. ע"כ נמצא הצווי הזה שצוה שכל ישראל ישאלו ממצרים כלי כסף וזהב תלוי בדבר אחד דאינו מתקיים אא"כ ישאילו העשירים את העניים" (בן איש חי, דרשות, בא, יב).

הבן איש חי אומר כלל עצום: בלי רעות אמיתית קודם כול בינינו, בלי בניית חברות פנימית, בלי גילוי חמלה ודאגה בין עשירים ועניים וכיוצא בזה – אין תהליך גאולה. בני ישראל לא יכולים להיגאל בלי לקבל רכוש גדול ממצרים. בלי חברות פנימית ולכידות ביננו, אין מהלך של יציאה ממצרים, אין מהלך של גאולה.

פעמים רבות אנחנו רצים ומבקשים חברות עם אנשים רחוקים מאוד מאיתנו. האמת היא שזה הכי קל. אבל השאלה האמיתית היא מה קורה בתוך הבית שלך, מה קורה סביבך, בסביבת העבודה שלך ובתוך החברה שבה אתה חי. רעות אמיתית נבנית עם השנים באמצעות גילויי חמלה ועזרה בסיסיים, גילוי אנושיות, יחס חם ומכבד לאנשים ולא משנה כמה אני מכיר אותם. רעות בינינו, קודם כול.

אז בואו נתחיל לבקש רעות אמיתית אצלנו – כל אחד בבית שלו, בקהילה שלו, בעבודה שלו. אם בני ישראל והמצרים הצליחו לפני למעלה מ-3,300 שנה, גם אנחנו מסוגלים להצמיח רעות וחברות בחברה שלנו, בתוכנו. זאת הדרך לגאולה, זאת הדרך לחברה ראויה, מתוקנת וצומחת.

והפעם – לא רעות התלויה בדבר, אלא רעות כנה שתוביל אותנו לגאולה שלמה.