"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (י"ב, ב)

התורה מצווה על מצוות קידוש החודש, המצווה הראשונה בה צוו בני ישראל, אך בפסוק עצמו יש קושי: הפסוק מחולק לשניים אך שני החלקים נראים שאומרים את אותו הדבר- החודש הזה לכם ראש חודשים, ולכן ברור שהוא הראשון בחודשי השנה, אז למה לחזור על כך?

בעל הכלי יקר (ר' שלמה אפריים מלונשיטץ), מנסה ליישב את שאלה זו, ומסביר שעצם החזרה בפסוק מובילה למצוא שני רעיונות בתוך הפסוק: חלקו הראשון של הפסוק מתייחס למצווה עצמה- לקידוש החודש, והוא מבסס את דבריו על דברי המדרש:" החודש הזה לכם אמר ר' ישמעאל משה הראה את החודש לישראל ואמר להם כזה תהיו רואים וקובעים כן לדורות" (ילקוט שמעוני, רמז קפח)- מילת החודש מיוחסת כאן לצורת הלבנה המראה על חידושה בתחילת החודש. דבר זה נוגע לכלל החודשים בשנה, בכול חודש אנו יודעים על חידושו לפי אותה הצורה: צורת הירח הזו היא מהווה את תחילת החודש בכל חודשי השנה. כמו כן גם מילת 'לכם' הראשונה שבפסוק מקבלת משמעות במדרש: "תהיו רואים וקובעים כן לדורות"- סמכות קביעת המועדים והסמכות לקבע את הזמן ניתנה בידי בני אדם – לכם לבני האדם אשר הם ממשיכיו של משה רבנו.

חלקו השני של הפסוק, במידה מסוימת, מקבל משמעות לאומית: בריאת העולם הייתה בתשרי, ולכן חודש זה מוגדר כראש החודשים לכלל האומות. שם החודש תשרי מגיע מבבלית – תישרתו, שמשמעות המילה היא 'התחלה' וזה מציין את תחילת ספירת החודשים ממנו. אולם לכם – לבני ישראל, ראש החודשים הוא בניסן בו הייתה הגאולה הלאומית הראשונה של בני ישראל כעם ולכן לכם עם ישראל ראש החודשים הוא ניסן. על מנת שנזכור ונזכיר גאולה זו תמיד, אנו סופרים את החודשים לפי חודש זה, ואפשר לציין גם את דברי הרמב"ן שמוסיף על עניין זה ומסביר בדומה לכך כי החודשים עצמם קיבלו את השמות הבבליים, על מנת שנזכור את הגאולה מגלות בבל, וכך לוח השנה מזכיר לנו את שתי הגאולות הלאומיות יחדיו- את גאולת מצריים דרך הספירה, ואת גאולת בבל דרך שמות החודשים.