פרשת ויחי

הכנות יעקב לפטירתו:

השבעת יוסף והציווי להיקבר בארץ כנען:

יעקב משביע את יוסף שלאחר מותו ייקח אותו לקבורה במערת המכפלה.

חכמים הסבירו כמה סיבות לרצון זה:  

הרצון להיקבר בקורת האבות: וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם – שֶׁהָיוּ מְחַבְּבִין אֶת הַקְּבוּרָה. בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי (תנחומא).

רצון שלא להיקבר במקום במצרים דווקא: ד״א ושכבתי עם אבותי – לפי שאין ראוי לקבור צדיק אצל רשע, ולא רשע אצל צדיק, צדיק אצל רשע מצינו שיעקב צווה לבניו שלא יקברו אותו במצרים אצל הרשעים (ילקוט שכל טוב). אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם – שֶׁסּוֹפָהּ לִלְקוֹת בְּכִנִּים וְיִהְיוּ מְרַחֲשׁוֹת תַּחְתָּי. לְפִיכָךְ אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא רָצָה יַעֲקֹב לְהִקָּבֵר בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּהוּ מִצְרַיִם עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָעוֹבֵד, כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַנֶּעֱבָד (תנחומא).

חכמים שמו לב לכך שיעקב מתעקש להשביע את יוסף – על ידי שימת היד תחת הברך, ושאלו האם לא האמין יעקב לדברי יוסף בפעם הראשונה? 

ראב"ע מסביר זאת כך: השבעה לי – ואם תאמר: למה בקש ממנו שישבע לו, וכי היה חושדו שלא יקיים דברו. התשובה: יעקב אבינו היה מאמין ביוסף על דבר פיו, רק חשב בלבו אולי לא יעזבנו המלך ללכת. על כן השביעו כדי שיאמר לפרעה כשיקח ממנו רשות, יאמר: אבי השביעני ולא אוכל לעבור על שבועתי. אמר: עלה וקבור את אביך כאשר השביעך. 

בהמשך דברי יעקב מופיעה סיבה נוספת לחששו של יעקב שלא תתמלא בקשתו: ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל – מה ענין זה הפסוק אצל זה. אלא צפה יעקב אבינו שדעתו של יוסף לשאול על רחל אמו מפני מה לא העלה יעקב אבינו לקוברה במכפלה. הואיל וחביבה הייתה עליו. ועד שלא התחיל יוסף לשאול. התחיל יעקב לומר ואני. כלומר ואני הייתי רוצה לומר לך על אמך. כי בבואי מפדן מתה עלי רחל. עלי היתה עצבונה (שכל טוב). יעקב חשש שמא ינהג יוסף כלפיו כפי שנהג הוא כלפי רחל ולכן ראה צורך להשביע אותו שוב.

ברכות למנשה ואפרים:

יוסף שומע שאביו חולה ובא אליו עם שני בניו, מנשה ואפרים. יעקב מבקש לברך אותם ובמהלך הברכה הוא משכל ידיו- יוסף מביא את הבנים מול יעקב כך שמנשה הבכור יהיה לימין יעקב ואפרים יהיה לשמאל יעקב, אך יעקב מביא את יד ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה. 

יוסף נזעק ומנסה לתקן את טעותו של יעקב: וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: תשובתו של יעקב היא- ידעתי בני, יעקב מודיע ליוסף שמי שיגדל מבין השניים יותר יהיה אפרים ולכן הקדים אותו לימין.

נראה שהפחד של יוסף מבוסס על הניסיון האישי שלו- גם הוא היה המועדף על פני גדולים ממנו והדבר גרם לשנאה ולכן חשש מפני חזרה על אותו המצב גם עם בניו. חכמים הביאו סיבות נוספות לחששו של יוסף:  וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו – מפני שהיה הדבר לעז על בניו ופגם את בכורתו: (לקח טוב).

הברכות לבניו של יעקב השתרשו בעם ישראל כברכת הבנים:

וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.

הברכה בשמם של אפרים ומנשה הפכה למנהג לברך את הילדים בערב שבת לאחר הקידוש בנוסח: יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

הפרדה מבני יעקב:

לאחר שמברך יעקב את בני יוסף הוא מתחיל בפרדה מבניו. פרידה זו יש בה מצד אחד ברכות: ושמעו אל ישראל אביכם – שמעו לברכותיו: (שכל טוב), אך מצד שני יש בה גם הבעת ביקורת כלפי חלק מהבנים- למשל ראובן: יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז – הַבְּכוֹרָה הָיְתָה שֶׁלְךָ וְהַכְּהֻנָּה הָיְתָה שֶׁלְךָ וְהַמַּלְכוּת הָיְתָה שֶׁלְךָ, וְעַכְשָׁיו שֶׁחָטָאתָ נִתְּנָה הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף, וְהַכְּהֻנָּה לְלֵוִי, וְהַמַּלְכוּת לִיהוּדָה (בראשית רבה). 

חכמים ראו ברצון יעקב לספר לבניו על אחרית הימים- רצון שנמנע ממנו על ידי הקב"ה: האספו ואגידה – א״ר שמעון בן לקיש, ביקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה.(תורה תמימה). דברים אלו מתייחסים לדברי יעקב עצמו שאומר לבניו:

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:

במדרש מופיעות שתי התייחסויות למשמעות המושג אחרית הימים:

באחרית הימים – אילו נאמר באחרית ימים הייתי אומר בסוף הדורות, אבל כשהוא אומר באחרית הימים, זו אחרית הימים האמורים לאברהם אבינו בין הבתרים, ת׳ שנה, כדכתיב ודור רביעי ישובו הנה.

ד״א באחרית הימים. בסוף הדורות, מלמד שביקש להודיעם גלות ארבע מלכיות, וזמן גלותם, וקץ הישועה האחרונה שעל ידי מלך המשיח, מיד נגלה עליו כבוד השכינה, ונבהל ונסתתמו הדברים ונעלמו ממנו… (שכל טוב).

ציווי על קבורת יעקב ומותו של יעקב:

לאחר דברי הפרידה מבנים, יעקב מצווה שוב על קבורתו- אך הפעם הציווי הוא לכלל בני יעקב:

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי.

חכמים זיהו בציווי זה מסר לעתיד וממנו למדו בני ישראל על סדר השבטים במדבר: 

ויצו אותם: מה צוה אותם. אמר שאו מטתי כדרך הדגלים שאתם עתידין להיות חונים במדבר. שלשה מן המזרח. ושלשה מן המערב. ושלשה מן הצפון. ושלשה מן הדרום.

קבורת יעקב ושיח האחים עם יוסף:

התורה מתארת את קבורת יעקב על ידי בניו ועל האבל הגדול האופף לא רק את משפחתו, אלא גם את מצרים כולה:

וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כׇּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם.

לאחר סיום הקבורה וחזרת המשפחה למצרים, פוחדים האחים מפני נקמה של יוסף בהם על מכירתו ויחסם אליו, ולכן הם פונים ומספרים לו שיעקב ציווה לפני מותו לבקש ממנו שלא ינקום בהם. 

יוסף בתגובה פורץ בבכי ומסביר להם את מה שלא הבינו עד עתה: 

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:

וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:

צוואת יוסף:

פרשת ויחי מסיימת במותו של יוסף, שבע ימים ולאחר שראה בנים ובני בנים, ויוסף מצווה את אחיו – וכנראה הכוונה לבניו (כך ראינו לגבי אחי לבן- שהכוונה לבני לבן), שכאשר יפקוד ה' אותם ויעלה אותם חזרה לארץ כנען שיעלו גם את עצמותיו איתם, ציווי שהתורה מספר על ביצועו על ידי משה רבינו.