פרשת ויחי

בלשון מקרא

על המילה ברכה..

איך מבטאים את הכ"ף ב'ברכות השחר' וב'ברכות הנהנין' וב'ברכת המזון'? ברכות יעקב לבניו ועוד דוגמאות, מקראיות מספקות הזדמנות לחדד ולהבדיל… חדש באתר עוד מהאתר

ספר תורה פתוח
כלי יקר

הימים מתים והם אינם מתים

התורה מספרת: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת, ובעל הכלי יקר מנסה להבין מדוע נאמרה המיתה דווקא על חיי יעקב ולא על יעקב עצמו.  בפרשת ויחי מספרת

אריה רובץ
מוטי מלכא

גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה

הרב בכור שור מתייחס לברכת יעקב ליהודה: גור אריה יהודה, ומתייחס לבחירת הדימוי ומה כל אחד מאתנו צריך לקחת מברכה זו. ברכת יעקב ליהודה מעוררת

בלשון מקרא

להאסף

להיאסף.. פעמיים מוזכר בפרשתנו הפועל 'להיאסף'-ושניהם בהקשר המשפחתי,בהבדל ניכר של חיים ושל הפרידה מהם. יעקב אבינו מזמין את בניו בפעם האחרונה בחייו, בזו הלשון:'היאספו ואגידה

שני אחים רצים בשדה כשהאבא כבר לא שם
הרב עידו פכטר

אחווה ללא אבא

לאורך ספר בראשית האחים שהופיעו בו לא חיו יחדיו- האחד המשיך את דרך אברהם והשני נדחה. השינוי חל בבני יעקב, אך האם הדבר אפשרי בכלל?

ספר תורה פתוח
אבי כהן סקלי

יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ

יעקב מלמד אותנו שיש רגעים בחיים, מרגשים וחשובים ככל שיהיו, שבהם צריך לדעת להסתכל קדימה, להבין את המגמות, ולהבין כיצד יש להתמודד איתן.

ספר תורה לפרשת השבוע
אבי כהן סקלי

לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף

מה המשמעות של הביטוי 'לו ישטמנו'? ומה ראו אחי יוסף שהביא לחשש שמא יוסף יתנכל להם על מכירתו? ואיך תשובתו של יוסף עונה על חששם של האחים?

ויחי איש מברך את בנו
מוטי מלכא

ברכת הבנים

הברכה שמברך יעקב את בני יוסף הפכה לנוסח ברכת הבנים בה אנו מברכים את ילדנו עד היום, אולם מדוע נקבעה הברכה דווקא על מנשה ואפרים ולא על בני יעקב?

איש זקן על ספסל
מוטי מלכא

ויתחזק ישראל

מדוע היה חשוב לתורה לציין בתיאור מות יעקב: וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה, ננסה לראות מה למדו הפרשנים מהתיאור ולהסביר מדוע ציינה זאת התורה.

סימן שאלה וסימן קריאה
מוטי מלכא

האם ידע יעקב על המכירה?

אחת השאלות המעניינות בסיפור יוסף היא האם ידע יעקב אבינו על מעשי האחים? האם ידע יעקב על מכירת יוסף? ננסה לראות האם בפשט התורה יש תשובה על כך.

שרשרת
מעולם המדרש

שרשרת הדורות

שנים ברכו את בני ישראל לפני מותם: יעקב אבינו ומשה רבינו. בעלי המדרש מציגים שרשרת ברכות לאורך הדורות ממשפחת יעקב אל עם ישראל.

במה עוסקת פרשת ויחי?

פרשת ויחי היא הפרשה האחרונה בספר בראשית, ולמעשה מסיימת את מסכת סיפורי אבות האומה- אברהם, יצחק ויעקב.

 עיקר הפרשה סובב סביב מותו של יעקב אבינו- קודם כל ההכנות לפטירתו וקבורתו, לאחר מכן פרידתו של יעקב מבניו לפני מותו ובסופו של דבר תיאור קבורתו של יעקב בארץ כנען במערת המכפלה. 

נוסף על כך משמשת הפרשה כמעבר בין תקופות: תקופת האבות מצד אחד שבה הדגש הוא על בני ישראל כמשפחה, ומצד שני תקופת השעבוד שבה יתגבשו בני ישראל לכדי עם. 

מעבר זה נרמז בצוואתו של יוסף: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב – יוסף בדבריו כבר מרמז על כך שבני ישראל יצטרכו לצאת ממצרים, ויציאה זו תהיה בעזרת הקב"ה.

כבר חז"ל שמו לב למעבר שבין התקופות: וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם – לָמָּה פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה מִכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר אָבִינוּ יַעֲקֹב הִתְחִילָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם עַל יִשְׂרָאֵל

ואכן, ספר שמות כבר יתחיל באווירה אחרת- יוסף ודורו נשכחו ובני ישראל כבר אינם גורם רצוי וחיובי במצרים אלא סכנה קיומית לעתיד המצרים.

נושאי פרשת ויחי:

הכנות יעקב לפטירתו:

השבעת יוסף והציווי להיקבר בארץ כנען:

יעקב משביע את יוסף שלאחר מותו ייקח אותו לקבורה במערת המכפלה.

חכמים הסבירו כמה סיבות לרצון זה:  

הרצון להיקבר בקורת האבות: וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם – שֶׁהָיוּ מְחַבְּבִין אֶת הַקְּבוּרָה. בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי (תנחומא).

רצון שלא להיקבר במקום במצרים דווקא: ד״א ושכבתי עם אבותי – לפי שאין ראוי לקבור צדיק אצל רשע, ולא רשע אצל צדיק, צדיק אצל רשע מצינו שיעקב צווה לבניו שלא יקברו אותו במצרים אצל הרשעים (ילקוט שכל טוב). אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם – שֶׁסּוֹפָהּ לִלְקוֹת בְּכִנִּים וְיִהְיוּ מְרַחֲשׁוֹת תַּחְתָּי. לְפִיכָךְ אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא רָצָה יַעֲקֹב לְהִקָּבֵר בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּהוּ מִצְרַיִם עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָעוֹבֵד, כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַנֶּעֱבָד (תנחומא).

חכמים שמו לב לכך שיעקב מתעקש להשביע את יוסף – על ידי שימת היד תחת הברך, ושאלו האם לא האמין יעקב לדברי יוסף בפעם הראשונה? 

ראב"ע מסביר זאת כך: השבעה לי – ואם תאמר: למה בקש ממנו שישבע לו, וכי היה חושדו שלא יקיים דברו. התשובה: יעקב אבינו היה מאמין ביוסף על דבר פיו, רק חשב בלבו אולי לא יעזבנו המלך ללכת. על כן השביעו כדי שיאמר לפרעה כשיקח ממנו רשות, יאמר: אבי השביעני ולא אוכל לעבור על שבועתי. אמר: עלה וקבור את אביך כאשר השביעך. 

בהמשך דברי יעקב מופיעה סיבה נוספת לחששו של יעקב שלא תתמלא בקשתו: ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל – מה ענין זה הפסוק אצל זה. אלא צפה יעקב אבינו שדעתו של יוסף לשאול על רחל אמו מפני מה לא העלה יעקב אבינו לקוברה במכפלה. הואיל וחביבה הייתה עליו. ועד שלא התחיל יוסף לשאול. התחיל יעקב לומר ואני. כלומר ואני הייתי רוצה לומר לך על אמך. כי בבואי מפדן מתה עלי רחל. עלי היתה עצבונה (שכל טוב). יעקב חשש שמא ינהג יוסף כלפיו כפי שנהג הוא כלפי רחל ולכן ראה צורך להשביע אותו שוב.

ברכות למנשה ואפרים:

יוסף שומע שאביו חולה ובא אליו עם שני בניו, מנשה ואפרים. יעקב מבקש לברך אותם ובמהלך הברכה הוא משכל ידיו- יוסף מביא את הבנים מול יעקב כך שמנשה הבכור יהיה לימין יעקב ואפרים יהיה לשמאל יעקב, אך יעקב מביא את יד ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה. 

יוסף נזעק ומנסה לתקן את טעותו של יעקב: וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: תשובתו של יעקב היא- ידעתי בני, יעקב מודיע ליוסף שמי שיגדל מבין השניים יותר יהיה אפרים ולכן הקדים אותו לימין.

נראה שהפחד של יוסף מבוסס על הניסיון האישי שלו- גם הוא היה המועדף על פני גדולים ממנו והדבר גרם לשנאה ולכן חשש מפני חזרה על אותו המצב גם עם בניו. חכמים הביאו סיבות נוספות לחששו של יוסף:  וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו – מפני שהיה הדבר לעז על בניו ופגם את בכורתו: (לקח טוב).

הברכות לבניו של יעקב השתרשו בעם ישראל כברכת הבנים:

וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.

הברכה בשמם של אפרים ומנשה הפכה למנהג לברך את הילדים בערב שבת לאחר הקידוש בנוסח: יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

הפרדה מבני יעקב:

לאחר שמברך יעקב את בני יוסף הוא מתחיל בפרדה מבניו. פרידה זו יש בה מצד אחד ברכות: ושמעו אל ישראל אביכם – שמעו לברכותיו: (שכל טוב), אך מצד שני יש בה גם הבעת ביקורת כלפי חלק מהבנים- למשל ראובן: יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז – הַבְּכוֹרָה הָיְתָה שֶׁלְךָ וְהַכְּהֻנָּה הָיְתָה שֶׁלְךָ וְהַמַּלְכוּת הָיְתָה שֶׁלְךָ, וְעַכְשָׁיו שֶׁחָטָאתָ נִתְּנָה הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף, וְהַכְּהֻנָּה לְלֵוִי, וְהַמַּלְכוּת לִיהוּדָה (בראשית רבה). 

חכמים ראו ברצון יעקב לספר לבניו על אחרית הימים- רצון שנמנע ממנו על ידי הקב"ה: האספו ואגידה – א״ר שמעון בן לקיש, ביקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה.(תורה תמימה). דברים אלו מתייחסים לדברי יעקב עצמו שאומר לבניו:

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:

במדרש מופיעות שתי התייחסויות למשמעות המושג אחרית הימים:

באחרית הימים – אילו נאמר באחרית ימים הייתי אומר בסוף הדורות, אבל כשהוא אומר באחרית הימים, זו אחרית הימים האמורים לאברהם אבינו בין הבתרים, ת׳ שנה, כדכתיב ודור רביעי ישובו הנה.

ד״א באחרית הימים. בסוף הדורות, מלמד שביקש להודיעם גלות ארבע מלכיות, וזמן גלותם, וקץ הישועה האחרונה שעל ידי מלך המשיח, מיד נגלה עליו כבוד השכינה, ונבהל ונסתתמו הדברים ונעלמו ממנו… (שכל טוב).

ציווי על קבורת יעקב ומותו של יעקב:

לאחר דברי הפרידה מבנים, יעקב מצווה שוב על קבורתו- אך הפעם הציווי הוא לכלל בני יעקב:

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי.

חכמים זיהו בציווי זה מסר לעתיד וממנו למדו בני ישראל על סדר השבטים במדבר: 

ויצו אותם: מה צוה אותם. אמר שאו מטתי כדרך הדגלים שאתם עתידין להיות חונים במדבר. שלשה מן המזרח. ושלשה מן המערב. ושלשה מן הצפון. ושלשה מן הדרום.

קבורת יעקב ושיח האחים עם יוסף:

התורה מתארת את קבורת יעקב על ידי בניו ועל האבל הגדול האופף לא רק את משפחתו, אלא גם את מצרים כולה:

וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כׇּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם.

לאחר סיום הקבורה וחזרת המשפחה למצרים, פוחדים האחים מפני נקמה של יוסף בהם על מכירתו ויחסם אליו, ולכן הם פונים ומספרים לו שיעקב ציווה לפני מותו לבקש ממנו שלא ינקום בהם. 

יוסף בתגובה פורץ בבכי ומסביר להם את מה שלא הבינו עד עתה: 

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:

וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:

צוואת יוסף:

פרשת ויחי מסיימת במותו של יוסף, שבע ימים ולאחר שראה בנים ובני בנים, ויוסף מצווה את אחיו – וכנראה הכוונה לבניו (כך ראינו לגבי אחי לבן- שהכוונה לבני לבן), שכאשר יפקוד ה' אותם ויעלה אותם חזרה לארץ כנען שיעלו גם את עצמותיו איתם, ציווי שהתורה מספר על ביצועו על ידי משה רבינו.

 

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

רעיונות לדיון בפרשת ויחי:

  • מדוע היה חשוב ליעקב להיקבר בארץ כנען ובמערת המכפלה?
  • מדוע לא נשארו האחים בארץ כנען לאחר קבורת יעקב? 
  • האם המשמר שירד עם יוסף היה לשמור אותו מצרות בדרך או לשמור עליו שלא יעזוב את מצרים?
  • ישנו דמיון בין השארת הטף כאן- כאשר יורדים האחים לקבור את יעקב, ובין ציווי פרעה למשה לצאת רק הגברים לעבוד את ה', האם דמיון זה מרמז כבר על השעבוד?

מקורות נוספים לעיון בפרשת ויחי:

מודעה
דילוג לתוכן