וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו
בכל מעשה שאנחנו עושים שתהיה נקודה עליונה, גבוהה ועצומה שאליה אנחנו מכוונים, לשם אנחנו רוצים להיות וסביבה לבנות את הכל. אחרת, לא נגיע לשום מקום.
בכל מעשה שאנחנו עושים שתהיה נקודה עליונה, גבוהה ועצומה שאליה אנחנו מכוונים, לשם אנחנו רוצים להיות וסביבה לבנות את הכל. אחרת, לא נגיע לשום מקום.
התקשרות של נפש בנפש, זה מה שמכונן את הזהות שלנו. אל התובנה הזו הגיע יוסף במקום הכי רחוק מאביו, ומשם התחיל מסע של חזרה אל הזהות העברית.
המון בכי יעקב בוכה.עשיו בוכה.רחל בוכה.יוסף בוכה. כמה בכי.אני קורא והלחלוחית צפה בעיניי.זה הבכי האנושי,הבכי האישי,הבכי האמיתי.הבוכים כבני אדם,בשר ודם. לא מיתולוגיים,לא בלתי אפשריים,לא סטריליים,לא
התורה מספרת: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי- כיצד ניתן להבין את דברי יעקב?
מדוע שולח יעקב את יהודה לארץ גושן לפני כל המשפחה? ומה מלמדת אותנו שליחות זו? בעלי המדרש עסקו בשאלות אלו ונעיין בתשובותיהם.
"היאחזות" בארץ נכרייה היא מצב שבו מצדיקים את המעשים ואת הדרכים, לא מפני שהם נכונים ואמיתיים, אלא מפני שהם נוחים מבחינת כלכלה ורווחה.
יעקב 'חתום' על התחלת הגלות של בני ישראל במצרים. בכל ליל סדר מזכירים ששבעים נפש ירדו בני ישראל למצרים ושם הכול התחיל, אלו הם הנפשות של יעקב ובניו.
כל הבירורים והמחלוקות בין שבטים וקבוצות אמנם נצרכים, אבל רק כאשר הבסיס לדברים הוא אחדות. אחדות שתוביל להשראת שכינתו של הקב"ה בעם ישראל.
כיצד מתמודד יוסף עם בהלת האחים כאשר הוא מתגלה אליהם? הרב בכור שור מוצא שתי דרכים שבהם מרגיע יוסף את הבהלה של האחים, אך ללא הסרת אחריות.
מספרת התורה שמשפחת יעקב יורדת למצרים ומדגישה התורה כׇּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב, נפש בלשון יחיד. נראה מה לומד בעל הכלי יקר מהדגשה זו.
סיפור מכירת יוסף מלווה בתחושת צדק והתעמרות מתחילתו ועד סופו- פעם אלו האחים, פעם יעקב, פעם פוטיפר ופעם יוסף. תחושה זו מעלה את השאלה- מה
מדוע לא האמין יעקב לבניו הבאים ומודיעים לו שיוסף חי והוא מושל על ארץ מצרים? האם לא שמח לבשורה? ננסה לענות על כך בשלוש תשובות.
סיפור מכירת יוסף מלווה בתחושת צדק והתעמרות מתחילתו ועד סופו- פעם אלו האחים, פעם יעקב, פעם פוטיפר ופעם יוסף. תחושה זו מעלה את השאלה- מה
פרשת ויגש עוסקת בהתגלות יוסף אל אחיו ובמפגש בין יעקב ליוסף שבא בעקבות התגלות זו.
הפרשה ממשיכה בנקודה בה הסתיימה פרשת מקץ- האחים עומדים בפני יוסף לאחר שהגביע נמצא בשקו של בנימין, ומכריזים: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֺן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.
יוסף מצידו לא מסכים לכך ואומר: וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם.
פרשת ויגש ממשיכה את השיח הזה ועתה תורו של יהודה לקחת את ההובלה והוא ניגש אל יוסף ומכריז שהוא עצמו ישאר עבד ליוסף אך בנימין יחזור חזרה אל יעקב.
לאחר שיח זה מתגלה יוסף לאחיו ומבקש מהם להביא את יעקב אל מצרים.
המשכה של פרשת ויגש עוסקת במפגש שבין יוסף ויעקב: שליחת האחים חזרה לכנען, מיהם בני משפחת יעקב הבאים למצרים, המפגש בין יעקב ויוסף והמפגש בין יעקב ופרעה.
בסיום הפרשה מספרת התורה על ההכנות לפטירת יעקב- השבעת יוסף לקבור אותו בארץ כנען, הברכות לבני יוסף והכנה לברכות לאחים שיגיעו בפרשה הבאה.
חלקה הראשון של הפרשה עוסק בתשובתו של יהודה ליוסף, והפרשה פותחת בפסוק:
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאׇזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה:
יהודה מחליט לקחת את האחריות עליו, בעקבות כך שהוא היה הערב להחזרת בנימין ליעקב, ומכריז שהוא יישאר עבד במקום בנימין.
במונולוג שלו הוא מפרט את הקורות אותם עד עכשיו- ובמיוחד הוא שם את הדגש על דברי יעקב והסבל שלו בעקבות מות יוסף:
(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי.
(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה.
(כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה.
בסיום הדברים מכריז יהודה שהוא זה שיישאר כעבד.
לאחר שיהודה מסיים את דבריו מתגלה יוסף לאחים.
התורה מציינת את תגובת יוסף לדברי יהודה:
וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כׇל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:
יוסף, לאחר התיאור של יעקב המתאבל עליו, לא מסוגל עוד להחריש ולשתוק ומתגלה לאחים, ושאלתו הראשונה היא: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי?
האחים עצמם נרתעים מיוסף, והוא מקרב אותם אליו ומצווה אותם לחזור לכנען ולהביא את יעקב למצרים משום שהרעב עדיין לא נגמר.
יוסף מבטיח לתת למשפחת יעקב מקום בארץ גושן והוא שולח מתנות ועגלות לעזור לאחים בהעברת יעקב למצרים.
יעקב ומשפחתו יורדים למצרים. התורה מתארת את בני משפחת יעקב- בניו ונכדיו, ומונה שבעים בני משפחה (גברים) המגיעים למצרים (שלושה מהם- יוסף ובניו, נחשבים בספירה למרות שהם כבר במצרים).
יוסף יוצא לקראת יעקב, ולאחר הפגישה בניהם הוא מביא אותו גם לפני פרעה ויעקב מברך את פרעה.
התורה ממשיכה בפרשת ויגש ומספרת על פעולותיו של יוסף במצרים בימי הרעב- יוסף על ידי התבואה שאגר מצליח להביא לכך שכל אנשי מצרים ימכרו את אדמתם לפרעה תמורה התבואה, לאחר מכירת האדמות יוסף מעביר אוכלוסיית מצרים ממקום למקום ובסופו של התהליך כל אדמות מצרים- מלבד אדמות הכוהנים, שייכות לפרעה והעם כולו עבדיו.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.