מהיכן באות הקללות?

בפרשת כי תבוא ממצווה משה על מעמד הברכה והקללה שיתקיים על הר גריזים והר עיבל:

(יא) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר. (יב) אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן. (יג) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי. (דברים, כ"ז).

במעמד מחצית מהעם יעמדו על הר גריזים – יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, ומחצית על הר עיבל – יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה, ובעוד שהלוויים יקריאו את הברכות והקללות – כל מחצית תענה אחריהם 'אמן'. בעל הכלי יקר שם לב לכך שיש שינוי בתיאור של תפקידו של כל חלק בעם:

אלה יעמדו לברך את העם וגו׳ – ובקללות לא נאמר אלה יעמדו לקלל!

הברכה נאמרת בלשון פעילה: יעמדו לברך, ולעומת זאת בקללה לא נאמרת פעולה, ולכן שואל הרב: מה ההבדל? מדוע בשביל לברך צריך לפעול ובשביל לקלל לא? וכך הוא עונה:

לפי שהטובות באות מאת ה׳ בפועל. אבל הקללות, אינן באים כי אם מעצמם על ידי הסתרת פניו יתברך.  'כי מפי עליון לא תצא הרעות' (איכה ג׳, ל״ח) לכך נאמר: ואלה יעמדו על הקללה – ולא לקלל! כי אם ליעד ביאת הקללות, והדבר בספק אם יבואו או לא, כי מאחר שאינן באים כי אם בהסתרת פנים אם כן עדיין הדבר תלוי בהוראת המערכה.

אומר הרב שיש הבדל מהותי בין ברכת ה' לבין קללתו: הברכה מצריכה פעולה הן מצד מקבלה, שיביא לכך שיהי ראוי לה, והן מצד הקב"ה שמביא אותה בפועל. כך למשל בשנת השמיטה – התבואה מטבעה מספיקה לשנה אחת ולכן הקב"ה מייצר פעולה על מנת לגרום לאדמה לתת תבואת שלוש שנים:

וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן. (ויקרא, כ"ה, כ – כ"ב)

לעומת זאת, מסביר הרב, בקללה אין פעולה ולמען האמת גם אין צורך שתתקיים בה פעולה:

הקללה אינה פעולה שמעבר לטבע, אלא חלק מחוקיות הטבע עצמה. כאשר עם קטן יושב על אדמתו וסביבו עמים גדולים וחזקים ממנו – לא מהנמנע שהוא יותקף, שדותיו יילקחו והוא יעבור שיעבוד. הדבר אינו הכרחי שיקרה, אבל יתכן שיקרה, או כדברי הרב: והדבר בספק אם יבואו או לא… את המצב הזה מגדיר הרב הסתר פנים, הקב"ה מסתיר את פעולתו ונותן לטבע לעשות את שלו, ולכן הקללה נאמרת ללא פעולה.

המצב אותו מתאר הרב מעביר את האחריות אל האדם והעם: הדבר תלוי בהוראת המערכה, כאשר העם חוטא לקב"ה ולמעשה עובר להנהגת הטבע עלולות לבוא עליו הקללות, אך אפשר גם שלא. הוראת המערכה, מסביר הכלי יקר היא דרכו של הקב"ה לסובב או לפעול בטבע:

זה הדבר אשר יעשה ה' ליראי ה' וחושבי שמו: שבזמן שיש במערכה הוראת איזה דבר רע אזי הקב"ה מסבב פני המערכה אל דבר אחר בדומה לו, באופן ששומר מצוה לא ידע דבר רע… (כלי יקר לשמות י', י')

 אם כן עצם הפעולה וסיבוב פני המערכה היא הברכה, וכאן אנו חוזרים למצב העם:  הקב"ה יכול לשנות את מהלך הקללה, את מהלך האירועים בטבע, אך הסיבה לכך תלויה באדם – אם האדם ישנה את דרכו אז יחזור הקב"ה לפעול בדרך הברכה.

פעולה אנושית זו אינה חייבת להיתפס בצורה מיסטית: כאשר האנושות שומרת על הבריאה, דואגת לחי ולצומח סביבה, דואגת מבחינה חברתית ופיזית לכל אדם ואדם – יש ברכה, אך אם האדם לא יפעל לעשות טוב – בוא תבוא הקללה, או כדברי הפילוסוף האירי אדמונד ברק: כדי שהרוע ינצח, די בכך שהטובים ישבו בשקט…

שנזכה לפעול לטוב ולהתברך, שבת שלום.