עגלת קניות

לב לדעת

משה רבנו נותן כלים לדורות. הפעם הכלים הם "לב לדעת", "עיניים לראות" ו"אזניים לשמוע". רק בחירה של כל אחד ואחת מאיתנו תוביל אותו לתקן את הרגע המפוספס, ולזכות בכוח הלב מחדש.

אני זוכר את זה כמו אתמול, פספוס של הזדמנות שילווה אותי אולי כל חיי. הייתי עובד זוטר בתחום הכלכלי במשרד ראש הממשלה, ואפשרו לי להשתתף באחת הישיבות המקצועיות בהשתתפותו של ראש הממשלה עצמו, בנושא שהיה באחריותי במשרד, כגורם מקצוע. לאורך כל הישיבה הייתי דרוך ומרוגש, נע בין הרצון לפתוח את הפה ולהגיד את מה שיש לי לתרום לדיון, ובין התרגשות עצומה ומשתקת. בהמשך הדיון, כתבתי על נייר כיוון של פתרון אפשרי לבעיה שעמדה לנגד עינינו .שיננתי ושיננתי ושיננתי לעצמי, איך אגיד את המשפט ומתי אעז להיכנס לדיון.

ואז זה קרה: גורם מקצוע אחר הרים את ידו, והתחיל לתאר את אותו הכיוון המשורטט על הדף. אני זוכר את ההתלהבות של ראש הממשלה מהכיוון המוצע. קיפלתי את הנייר והכנסתי לכיס. יש רגעים בחיים שצריכים לקבל החלטה של שנייה אחת, או לקום ולעשות מעשה, לנצל את המומנטום. מעשה שנולד ברגע אחד, החלטה שמתקבלת בשנייה, הם מסוג הדברים שלא מקבלים בשבילם הזדמנות נוספת. או שמנצלים את הרגע ועושים, או שמפספסים. 

פרשת כי תבוא מעבירה אותנו מ"נאום המצוות" (אשר התחיל בפרשת ואתחנן) אל "נאום הברית" (אשר מתחיל בפרשתנו). ככזאת היא מכילה בתחילתה המשך של ציוויים שניתנים לבני ישראל, ולקראת סופה עוברת לעקרונות "הברית" בין הקב"ה לעם ישראל. בין היתר היא מביאה לבני ישראל כלי חשוב מאוד להווה ולעתיד: 

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. הַמַּסּוֹת, הַגְּדֹלֹת, אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ–הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים, הָהֵם. וְלֹא-נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת, וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. (דברים כט, א-ג) 

משה חוזר ומזכיר לבני ישראל את הניסים הגדולים של הקב"ה במצרים ובארבעים שנות הנדודים במדבר, ואומר להם שהקב"ה לא נתן להם "לב לדעת, עיניים לראות ואזניים לשמוע". מה המשמעות של הדברים? אם הקב"ה לא נתן להם את הכלים הללו, אז במה בני ישראל אשמים? מה הטענה כלפיהם? 

 

ההחמצה הגדולה

רש"י, גדול מפרשי הפשט, מסביר: 

"ולא נתן ה' לכם לב לדעת" – להכיר את חסדי הקב"ה ולידבק בו.

על פי רש"י, בני ישראל לא השכילו ולא נתנו דעתם מספיק על חסדי ה' שליוו אותם ביציאת מצרים ובמדבר. במקום זה הם המשיכו בעקשנותם וניסו את הקב"ה כל העת. בני ישראל לא השכילו לתת את ליבם לחסדיו של הקב"ה ולהידבק בו. 

המדרש מתאר לנו כיוון אחר לגמרי לדבריו של משה בתחילת "נאום התוכחה": 

מהו "ולא נתן ה' לכם לב לדעת"? אמר רבי יצחק: בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", אמר הקב"ה: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי… כל הימים" (דברים ה כה). שמעו ישראל ושתקו. אמר רבי יהודה בן לוי: למה הדבר דומה? לחַבָּר (מאלף נחשים) אחד קשה שראה נחש אחת קשה. אמר: מי יוכל לחבּוֹר את זו? אמרו לו: ולא אתה החַבָּר? הכל ממך! כך, כיון שאמר הקב"ה: "מי יתן והיה לבבם זה להם … כל הימים", היה להם (=לבני ישראל) לומר: ריבונו של עולם, אתה תן! לפיכך אמר משה: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת". (דברים רבה ז, י) 

משה קובל על שבני ישראל פיספסו הזדמנות של רגע במעמד הר סיני. מיד כאשר סיים הקב"ה לומר להם: "מי יתן והיה לבבם זה להם…" היה עליהם לומר לקב"ה: "תן אתה, תן לנו את לב הדעת בכדי שנוכל לעבוד אותך כל הימים". אילולא הרגע הוחמץ, בני ישראל היו זוכים בלב לדעת, בעיניים רואות ובאוזניים שומעות.

 

להשיג את מה שהחמצנו

הרגע חמק עבר לו. אז מה עכשיו, מוותרים? לא. ממשיכים לפעול ולעשות כל מה שאפשר וכל מה שבכוחנו, כדי לתקן את ההזדמנות שהוחמצה, כדי להשיג את מה שפספסנו ולהגיע למצב של "לב לדעת" בכוחות עצמנו ובעבודה קשה. המלבי"ם (1809-1879) מנתח את הפסוק באופן מופלא. לדבריו, כיוון שבני ישראל לא ביקשו באותה הזדמנות את היכולת להבין ולדעת, כעת בפסוק זה מסביר להם משה מהן הדרכים להשגת הדעת אשר הוחמצה:

"ולא נתן ה' לכם לב לדעת" – כן הדבר כי ה' הוא החונן לאדם דעת… אבל לא יתן ה' רק למי שישתדל למצוא החכמה ואחרי שלא נתן לכם לב לדעת מובן שלא בקשתם להבין. והנה האדם ישיג החכמה על שלשה פנים: א) כשיתעורר מלבו להשגת החכמה. ב) שיתעורר על ידי שראה בעיניו דברים שלא הורגל בהם אז משים לבו להבין. ג) שלא יבין מדעת עצמו רק סומך על קבלתו מאבותיו, וזה שאמר: לב לדעת להתעורר מעצמכם ועינים לראות שיתעוררו על ידי ראית העינים, שהוא מדרגה למטה מראשונה. ואף גם ואזנים לשמוע ולא סמכתם אף על קבלת אבותיכם עד היום הזה.

אז אם פיספסנו את הרגע המיוחל, את ההזדמנות הגדולה, בכוחנו להשיגה על ידי עבודה קשה והשתדלות באמצעים שונים: התעוררות עצמית, התבוננות עמוקה על המציאות והסתמכות על מעשי העבר והדורות הקודמים – קבלה מדור לדור. חכמה, דעת והישגים לא מגיעים מהשמים, אלא מגיעים "רק למי שישתדל למצוא החכמה". 

 

לשמור על הלב

הביטוי "לב לדעת" הוא ביטוי עצום. הדעת נמצאת במוח, בראש. החיבור בין הלב ובין הדעת הוא דעת רגשית, הבנה עמוקה של המציאות לא רק במובן המידע והנתונים, אלא גם ברובד עמוק הרבה יותר. אם תרצו, "אינטליגנציה רגשית". מי שיש בו "לב לדעת" הוא אחד שלוקח את ידיעותיו, מחבר אותם לרגשותיו ותחושותיו והחיבור הזה מוביל אותו למעשה, לפעולה ולשינוי מציאות בהכרח. הרמב"ם (1138-1204) מסביר בספרו "מורה נבוכים" איך הפך ה"לב" לאיבר שפעולות רבות כל כך נקשרות אליו: 

"לב" – שם משתתף, הוא שם האבר אשר בו התחלת החי, כל בעל לב… וכאשר היה זה האבר באמצע הגוף, הושאל לאמצע כל דבר… הוא שם המחשבה גם כן, "לא לבי הולך", רוצה לומר הייתי נמצא במחשבתי כשאירע כך וכך… והוא שם העצה, "כל שארית ישראל לב אחד להמליך את דוד".. והוא שם הרצון, "ונתתי לכם רועים כלבי", כלומר רצונך ביושר כרצוני.. והוא שם השכל.. כמו שאמר "ולא נתן ה' לכם לב לדעת". (מורה נבוכים א, לט) 

הלב הוא הכל, הוא מחובר להכל, הוא משפיע על הכל. על הרצון, על השכל, על הדעת, על המחשבה, הוא הרגשות העצומים הדוחפים אותנו לפעולה עצומה. עלינו לשמור עליו מכל משמר, להשאיר אותו נקי וזך, טהור ומזוקק. להימנע מפעולות שעלולות חלילה לפגוע בפעולתו ולטמא אותו. 

בעל ה"שפת אמת", האדמו"ר השלישי לחסידות גור (1847-1905), מסביר באופן בהיר מה מטמא את הלב ופוגע בטהרתו: 

העבירות והמדות הבלתי מזוקקות הן מטמטמות את הלב, וכל זמן שהנפש חשוכה על ידן, אי אפשר כלל להסתכלות העצמית הבהירה שתתרחב ותתפשט יפה. המעין, החפץ להתעלות למרומי ההשכלה העליונה, ירגיש את זה מנפשו, והכרח גמור ירגיש בעצמו לשוב בתשובה שלמה, לצורך ההשכלה העליונה בעצמה שלא תהיה לקויה. (פרשת כי תבוא, תרלד) 

כפי שהזכרנו פעמים רבות, משה רבנו נותן כלים לדורות. הפעם הכלים הם "לב לדעת", "עיניים לראות" ו"אזניים לשמוע". רק בחירה של כל אחד ואחת מאיתנו תוביל אותו לתקן את הרגע המפוספס, ולזכות בכוח הלב מחדש. אנו זקוקים לכוח זה, כי פעולות בלי הלב והנשמה הן טכניות, זמניות ולא רלוונטיות. בבסיס פעולתו של אדם עומדים הלב והנשמה, ולכן עליהם להיות זכים, נקיים וטהורים. זאת הדרך היחידה להחזיר את הרגע שהוחמץ, לא משנה היכן ומתי. זה כוחו של האדם, זאת עוצמתו, זאת ייחודיותו. זאת הדרך להאיר את נפשנו ולהגיע להסתכלות בהירה שתתרחב ותתפשט יפה.

תמונה של אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".

דילוג לתוכן