האמיר…האמרת…

האמיר…האמרת…

ההדדיות  במיטבה.

את השם 'האמרת' – והוא 'האמיר' אותך.

להאמיר-לרומם, לשאת, להרים, להעלות-

כנראה מהמילה 'אמיר', ענפי הצמרת של העץ.

השם מאמיר אותנו ואנחנו מאמירים אותו.

דפוס ההדדיות המכבדת נצרר גם בדו סטריות המכבדת שבין המוליד ובין הנולד:

'אלה  תולדות  יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק'.

האב שבע הנחת מכריז ואומר:  'זה בני',

וזה, בנו, מכריז ואומר: 'זה אבי'

וכך, בסיפור העקדה : בני…אבי…אבי….בני.

ואין כמו פסוק הקשר הבין-דורי במשלי בהעצמה  דו סטרית:

'עטרת זקנים בני בנים,

ותפארת בנים אבותם".