לקראת חג מתן תורה נעיין בסדר האירועים של מעמד הר סיני. בין קבלת הדיברות לקבלת הלוחות, כמה פעמים עלה משה אל ההר ומתי נחתמה ברית סיני?
מעמד הר סיני: להבנת סדר פרשות יתרו -כי תשא
שבועות הינו חג מתן תורה, מעמד שתחילת תיאורו הוא בפרשת יתרו: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי (שמות י"ט), אך למעשה הוא נמשך והולך עד לפרשת כי תשא שבה יורד משה מההר עם הלוחות השניים: וַיְהִי שָׁם עִם יְהֹוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ (שמות, ל"ד).
המושג מעמד הר סיני יכול להתפרש בשתי דרכים: האחת, המעמד המיוחד בו התגלה הקב"ה לעם על ההר, מעמד שחכמים לימדו שהתרחש ב- ו' בסיוון והוא חג השבועות, והשנייה היא מתן התורה לעם ישראל, ואירוע זה נמשך והתפרש לאורך תקופה ארוכה יותר, ולמעשה רק בפרשת בהעלותך עתידים בני ישראל לעזוב את הר סיני. המצוות שניתנו לעם ישראל בסיני הם עיקר התורה, ולמרות שעתידות להינתן מצוות נוספות – רובן הגדול יהיה חזרה על מה שכבר ניתן בסיני.
ננסה בדברים הבאים לעמוד על מהלך האירועים המתרחש בפרשיות יתרו – כי תשא. בדברים נתייחס לכמה אירועים שהם: מתן עשרת הדיברות, הציוויים של פרשת משפטים וכריתת הברית שבסוף המשפטים.
מעמד הר סיני לא מתחיל ישירות במתן הדברות, אלא בשיח שבין הקב"ה ועם ישראל על כריתת הברית, ובשיח זה משה מתפקד כמעביר המסרים. במהלך שיח זה עולה ויורד משה מהר סיני כמה פעמים.
הקב"ה פונה לעם דרך משה ומציג בפניהם את הבקשה לכריתת הברית:
(א) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. (ב) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. (ג) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהֹוָה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (ד) אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. (ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכׇּל הָעַמִּים כִּי לִי כׇּל הָאָרֶץ. (ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (שמות, י"ט)
תשובתם ש ל בני ישראל קצרה ומדויקת:
(ח) וַיַּעֲנוּ כׇל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהֹוָה.
משה מחזיר את תשובת העם אל הקב"ה ומקבל ממנו הנחיות להכנת העם לברית: פרישה מאישות, הגבלת ההר וכיבוס הבגדים. השיח מתרחש בין היום הראשון של חודש סיוון (בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי) ובין ד' בסיוון, אשר בו נאמר למשה: וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהֹוָה לְעֵינֵי כׇל הָעָם עַל הַר סִינָי, והיום השלישי הוא ו' בסיוון.
ב-ו' בסיוון ניתנו הדיברות לעם ישראל (לא הלוחות), אולם צריך לציין שלגבי הברית עצמה (שהיא נפרדת מהדיברות) יש מחלוקת בפרשנים לגבי זמנה, ולכן נרחיב עליה בחלק הבא, ואילו כעת נתייחס לעשרת הדיברות:
(טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כׇּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. (יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר.
ביום השלישי, ו' בסיוון, יש שינוי בהר סיני – קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד. הקב"ה מודיע בקול ואש על כך שהוא על הר סיני – והודעה זו מרתיעה את העם, אולם למרות זאת הם יוצאים על ההר – ואילו משה עולה את ההר עצמו ומשם שומעים כל בני ישראל את הקב"ה מדבר ומצווה את עשרת הדיברות:
(א) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. (ב) אאָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי… (יד) וְכׇל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. (טו) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת.
לדעת בעלי המדרש עמידת העם מול ההר לא הייתה פאסיבית אלא בצורת דו שיח:
לֵאמֹר – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַל הֵן ׳הֵן׳, וְעַל לָאו ׳לָאו׳. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: עַל הֵן ׳הֵן׳, וְעַל לָאו ׳הֵן׳. (מכילתא דרבי ישמעאל)
לעומת זאת, נחלקו הפרשנים האם בקשת העם דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה, הייתה לפני עשרת הדיברות או אחרי:
וכל העם רואים את הקולות וגו׳ עד סוף הסדר. תמהתי מהרמב״ן שכתב שהיה כל זה שנזכר כאן בפרשה קודם עשרת הדברות ומבלי הכרח יעוות הכתובים לשום המאוחר קודם אבל שאר המפרשים לא אמרו כן אלא שאחר ששמעו ישראל עשרת הדברות היה כל זה והוא האמת כי אחרי ששמעו עשרת הדברות כלם מפי הגבורה בהיותם רואים את הקולות ואת הלפידים הנוראים ואת קול השופר שיהיה יותר מבהיל ואת ההר עשן הנה לא התפעלו מכ״ז כלום. ולא בקשו ממשה דבר עליו. אבל הם מעצמם נעו ממקומם מבלי מצות גבוה ונסוגו אחור עד שנתרחקו מההר יותר ממה שהציבם משה וז״ש ויעמדו מרחוק והיה זה מפחד האש והעשן שתאכלם ובזה חשבו שינצלו מהאש הנראה אליהם ומהעשן העולה באפם… (אברבנאל)
האברבנאל מציג שתי גישות: האחת לפי הרמב"ן שסובר שהאמירה הייתה לפני, וחששם של בני ישראל היה כה גדול בעקבות הקולות והברקים ולכן ביקשו זאת ולמעשה הם לא היו חלק ממעמד עשרת הדיברות, ולעומת זאת הוא מביא את דעתו ודעת מפרשים נוספי הסוברים שבקשה זו הייתה לאחר ששמעו את הדיברות.
לאחר בקשת בני ישראל, הם מתרחקים מההר ואילו משה ניגש אליו:
וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.
הרד"צ הופמן מסביר את עמידת משה:
כפי שכבר פירשנו באריכות, נאמרו עשרת הדברים מפי הגבורה בקול כנגד כל בני ישראל הנאספים לרגלי ההר. ואולם מכיוון שהעם לא עמדו מספיק קרוב אל ההר, היה צריך משה לעמוד כמתווך בינו ית׳ ולבין העם, כדי לתרגם להם את דברי ה׳ ככתוב ׳כי יראתם מפני האש׳. דברי ה׳ היו מופנים אל העם כולו, הכל ראו את המראות הנוראים ואת קולו ית׳ שנשמע להם כקול שופר הולך וחזק, ויחרדו ולא העזו להתקרב אל ההר, אבל עמדו מרחוק.
קירבת משה אל הערפל לא הייתה ממש עלייה להר, אלא עמידה ב- 'חצי הדרך' בין העם ובין ההר עליו ירד ה'. במעמד זה נאמרה פרשת משפטים, כאשר העם רואים מרחוק את ה' מדבר אל משה ולאחר מכן יחזור משה וידבר לעם.
בסיומה של פרשת משפטים מספרת התורה על הברית שחותם הקב"ה עם בני ישראל:
(א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְהֹוָה אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. (ב) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְהֹוָה וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ. (ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כׇּל דִּבְרֵי יְהֹוָה וְאֵת כׇּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כׇּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כׇּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה נַעֲשֶׂה.
(ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כׇּל דִּבְרֵי יְהֹוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהֹוָה פָּרִים. (ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאׇזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. (ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהֹוָה עִמָּכֶם עַל כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. (ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. (י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. (יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. (יב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. (יג) וַיָּקׇם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים.
הברית המתוארת בפסוקים כוללת כמה מרכיבים:
לאחר מכן יעלה משה שוב אל ההר בכדי לקבל את הלוחות.
הברית עצמה מופיעה בסוף פרשת משפטים כאמור, אך לא כל החכמים הסכימו שזהו המקום בו נאמרה:
ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום. זה יום רביעי, ומחר, זה יום חמישי, והיו נכונים ליום השלישי, זה יום ששי, שבו נתנה תורה. ומה עשה משה בחמישי, השכים בבקר ובנה מזבח תחת ההר, שנאמר (שם כד) וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר, העמיד שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים שתים עשרה מצבה על כל שבט ושבט. (מכילתא דרבי ישמעאל, י"ט: י')
ר' יוסי בר' יהודה אומר, בו ביום נעשו כל המעשים. (שם)
שתי דעות מובאות בחכמים: האחת היא שתיאור הברית המופיע התרחש ביום החמישי בחודש סיוון, ואילו ו' בסיוון עלה משה לקבל את הדיברות. לעומת זאת, דעה שנייה סוברת שמעשי הברית ומתן הדברות היו באותו היום. הרד"צ הופמן מסביר שהדעה הראשונה סוברת שהברית נכרתה בין ה' ובין העם ביום החמישי בסיוון ואז ביום השישי נאמרו עשרת הדיברות (במקביל לנאמר בספר דברים פרק ה', שם מתוארת הברית לפני הדברות ולאחר הדיברות בני ישראל חוזרים לאוהליהם). לדעה זו, אומר הרד"צ, גם פרשת משפטים נאמרה במרה והיא רק מסופרת כאן לפני הברית משום שהדברים מתייחסים אליה.
דעה שנייה סוברת שקודם נאמרו עשרת הדיברות ואז נכרתה הברית עם העם (שעליה נרחיב בהמשך), וכך כל המתואר בפרשות יתרו ומשפטים היה ביום השישי (וסיום משפטים ביום השביעי). הדעה הראשונה מקדימה את פרק כ"ד לפרק כ' ואילו לדעה השנייה- הפרקים על הסדר.
אם אנו מבינים שמהלך האירועים התרחש כפי שנכתב, אזי ברור שדברי הברית כוללים את עשרת הדברות, ואת פרשת משפטים. אולם לדעה הסוברת שהברית התרחשה לפני מתן הדברות, יש צורך לבחון מה נאמר בה? והמכילתא עונה בכמה תשובות:
…אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם. ר׳ יוסי ברבי יהודה – מתחילת בראשית ועד כאן. רבי אומר, מצוות שנצטווה אדם הראשון ומצוות שנצטוו בני נח ומצוות שנצטוו במצרים ובמרה ושאר כל המצוות כולן. – ר׳ ישמעאל אומר, בתחלת העניין מה הוא אומר? ׳ושבתה הארץ שבת לה׳ שש שנים תזרע שדך׳ וגו׳, שמיטין ויובלות ברכות וקללות; בסוף הענין מה הוא אומר? ׳אלה החוקים והמשפטים והתורות׳. אמרו מקבלין אנו עלינו. כיון שראה שקיבלו עליהם נטל הדם וזרק על העם…
הדעה הראשונה המובאת היא של רבי יוסי ברבי יהודה, החכם הסובר שדברי הברית באו לאחר הדברות (בו ביום נעשו כל המעשים), ולכן ברורה דעתו שכל מה שקדם למקום אמירת הברית מופיע בה, אולם החכמים האחרים, צריכים ל'דלג' על עשרת הדברות ולברור מה מהדברים שייך לספר הברית.
מעמד הר סיני- מתן עשרת הדברות, מסתיים לכל הדעות ביום ז' בסיוון – בין לדעה ראשונה שביום זה כבר התרחשה הברית, ובין לדעה שנייה הסוברת שביום זה מתרחשת הברית. אם כן מתי קיבל משה את לוחות הברית?
לאחר כל המתואר לעיל, עולה משה לקבל את לוחות הברית, ועלייה זו זמנה הוא בין ז' בסיוון ו- ט"ז בתמוז):
(יב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. (שמות כ"ד).
התורה מתארת עלייה זו בפרק כ"ד, והמעניין לראות שהעלייה מתנהלת בשלבים – גם מבחינת המשתתפים (משה, יהושע אהרון ובניו והזקנים) אשר בכל שלב מתמעטים (בשלב ראשון כולם נמצאים, אחר כך משה ויהושע, ואז משה לבדו), וגם מבחינת מיקומם בהר – בכל שלב ישנה עליה נוספת אל ההר, ככול שמתמעטים המשתתפים כך עולים גבוה יותר בהר:
א. עלייה להר של משה, אהרון ובניו והזקנים, כנראה למקום בקרבת הערפל שתואר בפרק כ':
(ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. (י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. (יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.
ב. הציווי לעלות להר עצמו של משה (ויהושע עולה איתו) ומינוי מנהיגות זמנית:
(יב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. (יג) וַיָּקׇם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים.
(יד) וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם.
ג. עליית משה להר ממש אבל עדיין לא לנקודה בה עתיד להיות ארבעים יום, במקום זה כנראה נשאר יהושע:
(טו) וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר. (טז) וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְהֹוָה עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן. (יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהֹוָה כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
הפרשנים התקשו בהסבר ששת הימים שמתוארים בפסוקים האחרונים, וראב"ע מביא שתי דעות (דעתו ודעת רס"ג): ויקרא אל משה ביום השביעי – שהוא ממחרת יום מתן תורה. ויאמר הגאון: שלא יתכן להיות אלה ששת ימים אחר מעמד הר סיני, כי היה נראה שהשם מתאנף במשה, בעבור שלא קראו עד היום השביעי.
כנגד דעת ראב"ע מסביר רש"י שימים אלו היו לאחר מעמד הדברות ובתחילת ארבעים הימים: ששת ימים – לאחר עשרת הדברות היו, בתחילת ארבעים יום שעלה לקבל לוחות. לימדך: שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישת ששה.
ד. משה בא אל תוך הערפל, אל תוך הקודש:
(יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.
מוקדם ומאוחר בתורה
ע"פ פשוטה של תורה, בארבעים ימים אלו צווה משה על בניית המשכן, שכן רק בתחילת פרשת כי- תשא באמת מקבל משה את לוחות הברית ויורד מההר:
(יח) וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים.(שמות, ל"א).
נחלקו הפרשנים לגבי השאלה האם התורה מספרת את האירועים כפי סדר התרחשותם או לא – האם יש מוקדם ומאוחר בתורה? נתייחס לשנים מהבולטים שבפרשנים, רש"י ורמב"ן:
דעת הרמב"ן היא שהתורה כולה על הסדר, ולדעתו מטרת המשכן היא לשוב אל מעלת האבות (בהקדמתו לחומש שמות):
הגלות אינה נשלמת עד שובם למעלת אבותיהם. כשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו מקדש ושב הקב"ה והשרה שכינתו בניהם- אז שבו אל מעלת אבותיהם…
לעומת זאת סובר רש"י כי חטא העגל הקדים לציווי המשכן:
וייתן אל משה- אין מוקדם ומאוחר בתורה, מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים…
לשיטת רש"י עולה השאלה מה נאמר למשה בארבעים הימים בהר? שהרי אם המשכן בא לפצות על עשיית העגל – לא המשכן ולא כל ענייני ספר ויקרא הקשורים בעבודת הקורבנות, לא נאמרו עדיין. אפשר שלדעת דעות אלו ציווה הקב"ה את משה בהר על מצוות אחרות ועל עניינים הקשורים בארץ ישראל – מה שנכתב בספר ויקרא כ"ה והלאה.
בהמשך פרשת כי תשא, כתוצאה מחטא העגל מתוארות עוד שתי עליות של משה להר- כל אחת של ארבעים יום:
עלייה שנייה שמטרתה לבקש רחמים על ישראל (והיא התרחשה בין י"ח בתמוז עד כ"ח באב): (ל) וַיְהִי מִמׇּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְהֹוָה אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם. (לא) וַיָּשׇׁב מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב.. (שמות, ל"ב). עלייה זו מתוארת גם בדברים פרק ט': (יח) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהֹוָה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כׇּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְהַכְעִיסוֹ.
עלייה שלישית שמטרתה להוריד את לוחות הברית השניים: (כז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל. (כח) וַיְהִי שָׁם עִם יְהֹוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. (שמות ל"ד). כאן מתוארים עשרת הדברות כבסיס לברית (למרות שכנראה לא נכתבו בספר הברית שבפרק כ"ד כדברי הרד"צ), ולמעשה אפשר שזהו ביטוי לכך שעשרת הדיברות הם עיקרה של תורה במובן שמהם ממסתעפים דברי התורה והמצוות האחרות ולכן עליהם נאמר: כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל.
לעילוי נשמת לאה בת אשר מרדכי ויפה בת הלל.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.
