מהותו של יום השביעי של פסח היא קריעת ים סוף:
ביום החג הראשון אנו מציינים את יציאת מצרים עצמה ולאחר שבעה ימים הגיעו בני ישראל אל ים סוף. בשלב זה הם עומדים כאשר הים לפניהם המצרים אחריהם והמדבר סוגר עליהם. בני ישראל לא יודעים מה לעשות ופונים למשה בתחינה להצלה, ומשה בתורו פונה לקב"ה בתפילה. תשובת הקב"ה מעניינת בפני עצמה:
"מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו!"
הקב"ה אומר למשה: סעו לתוך הים! וזאת למרות ששום דבר לא קורה! המדרש מתאר את הסיטואציה ואת המצב בו השבטים עומדים נבוכים ולא יודעים מה לעשות עד שבא נחשון בן עמינדב וקופץ ראשון למים. נחשון מתקדם עד שכמעט טובע – המים מגיעים לאפו ורק אז נבקע הים ובני ישראל יכולים לעבור[1].
תיאור זה של המדרש מלמד אותנו שיש זמן לתפילה ויש זמן למעשים, יש תקופות בהן ראוי להתפלל ויש פעמים שבהם צריך לקום ולעשות מעשה מתוך אמונה, ורק כאשר האדם עושה פעולה אקטיבית ומגיע עד גבול היכולת שלו- אז הקב"ה מתערב ועוזר.
המדרש מדגיש נקודה זאת באומרו:
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, בָּנַי נְתוּנִין בְּצָרָה וְהַיָּם סוֹגֵר וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִּתְפִלָּה, מַה תִּצְעַק אֵלָי, יֵשׁ שָׁעָה לְקַצֵּר, וְיֵשׁ שָׁעָה לְהַאֲרִיךְ, ״אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ״, הֲרֵי זֶה לְקַצֵּר, (דברים ט׳:י״ח) ״וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה׳ כָּרִאשׁוֹנָה אַרְבָּעִים יוֹם״, הֲרֵי זֶה לְהַאֲרִיךְ. (ילקוט שמעוני).
שתי גאולות במצרים
חג הפסח הוא חג הגאולה ואנו מוצאים שני סוגים של גאולה המקבלים ביטוי בשני הימים טובים של החג: הסוג הראשון הוא הגאולה הפיזית– דבר שמתבטא ביציאה ממצרים (שהיא עניין החג הראשון של פסח) ובה בני ישראל יוצאים מחיים של עבדות פיזית.
הסוג השני הוא הגאולה הפנימית– גאולה שמבוטאת בחג השני ובחציית ים סוף: בני ישראל על הים עמדו משוחררים מעבדות פיזית אך לא מעבדות תודעתית – בראשם הם עדיין היו בתודעה של עבדות, והדוגמה לכך היא שאם נחשוב על זה, למה בני ישראל לא הסתובבו להילחם במצרים, הרי דובר על 600,000 איש! כמות כזו ודאי הייתה יכולה לעמוד על נפשה ולהילחם במצרים?! דווקא חוסר יכולת זו מצביע על הבעיה : זה לא שפיזית הם היו חלשים יותר, אלא שבתודעה שלהם הם היו עדיין עבדים עדיין והם פחדו מהאדון המצרי.
להוציא את העבדות לחופשי
משום כך החשיבות של חציית ים סוף, שהרי מטרתה לא הייתה להביא אותם על העבר השני – הרי בני ישראל נכנסו ויצאו מהים באותה הגדה, או רק להרחיק אותם מהמצרים, אלא הייתה כאן מטרה אחרת והיא שהקב"ה רצה לשחרר את הנפש שלהם מהעבדות למצרים או לכל אדם בכלל.
על ידי הטבעת המצרים הוא לימד אותם שיש כוח מעל לטבע, ולמרות שנראה שהמצרים הם בלתי מנוצחים – זאת לא המציאות. על ידי שיראו את המשעבדים שלהם טובעים הנפש שלהם תהיה בת חורין כדי לקבל את עול הקב"ה במעמד הר סיני.
הלל בחג שני של פסח
אחת השאלות המעניינות בחג פסח נוגעת לעניין אמירת ההלל: בסוכות, שבועות ובחג הראשון של פסח אנו אומרים את ההלל השלם – מברכים לפניו לגמור את ההלל וקוראים את מזמורים קי"ג – קי"ח מספר תהילים. לעומת זאת, בימי חול המועד ובחג השני של פסח לא אומרים את ההלל המלא, אלא מה שנקרא 'חצי הלל' או 'הלל בדילוג'.
וצריך להסביר: מהבחינה ההלכתית ההלל המלא הוא חיוב (יש מחלוקת האם מדאורייתא או מדרבנן, אך ברור שהוא חיוב). לעומת זאת חצי הלל אינו חיוב הלכתי והוא מוגדר מנהג, ולצורך העניין, ברמה ההלכתית, אין הבדל אם הוא נאמר או לא. המקור לכך מופיע כבר בגמרא שם מובאת חלוקה בין מנהג ארץ ישראל שלא לומר בכלל חצי הלל (בראש חודש, בפסח וכו') לבין מנהג בבל שבו אמרו חצי הלל.
המשנה דנה בברכות ההלל אך מתייחסת רק להלל השלם. הראשונים נחלקו בניהם האם לתקן ברכה מיוחדת לחצי הלל, ברכה בה משנים ובמקום לומר לגמור את ההלל מברכים לקרא את ההלל (וזהו מנהג קהילות אשכנז ומרוקו כיום), או שלא לברך עליו כלל- כדעת הרמב"ם ורש"י למשל שפסקו שלא מברכים עליו בכלל – וזאת משום שהוא מנהג ולא חיוב הלכתי (וזהו מנהג הספרדים כיום).
ונחזור לשאלה- מדוע בעצם לא אומרים הלל בחג שני של פסח?
הסבר אחד המופיע בגמרא מפרש שבעצם מדובר בחג אחד – שני ימי החג וימי חול המועד הם בעצם יחידה אחת, ולכן את ההלל אומרים ביום הראשון והוא תופס לכל הימי החג. הסבר נוסף המופיע במדרש מסביר שבעצם השמחה בחג אינה שלמה– המדרש אומר שמלאכי השרת ביקשו לומר שירה לפני הקב"ה על הצלת בני ישראל, אך תשובת הקב"ה הייתה: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, בעצם גם המצרים היו מעשי ידי הקב"ה וגם בנפול רשעים אין לשמוח.
תשובה נוספת ומעניינת מציג פרופ' ישעיהו ליבוביץ שאומר כי המטרה של יציאת מצריים לא הייתה הגאולה הפיזית, גאולה זו היא תנאי אבל לא העיקר, המטרה האמיתית הייתה הגאולה הנפשית והרוחנית – המהות היא השתחררות מהיצר ומכבלי האדם ולקבל את מלכות הקב"ה עלינו.
הגאולה הפיזית התבצעה לגמרי- ועל כך אומרים הלל מלא על ההצלה הפיזית של עם ישראל, אבל הצלה זו אמורה הייתה להביא לכך שבני ישראל יקבלו עליהם את מלכות הקב"ה, אך גאולה זו לא התממשה במלואה. נכון שעל הים בני ישראל האמינו, אך אמונה זו הייתה רגעית, ומיד לאחריה ניסו את הקב"ה וחטאו. ובגלל שהגאולה הזו לא הושלמה אנו גם לא אומרים הלל בחג השני שמבטא את הגאולה הרוחנית.
אבל, חשוב אבל לזכור שהדבר לא אמור להשאיר אותנו במצב הזה באופן קבוע- כולנו בני חורין להשלים את הגאולה הזו כפרטיים וכעם ואז נזכה לומר הלל גם בחג השני.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
—————————————–
[1] במדבר רבה: נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה (במדבר ז, יב), לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נַחְשׁוֹן, עַל שֵׁם שֶׁיָּרַד תְּחִלָּה לַנַּחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת שְׁמִי בַּיָּם הוּא יַקְרִיב תְּחִלָּה, וְזֶה הָיָה נַחְשׁוֹן, וְכֵן עָשָׂה…
מוטי מלכא
נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.