לא תתעב מצרי

לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ (דברים, כ"ג, ח')

התורה מצווה לא לתעב או לשנא את המצריים משום שהיינו גרים בארצם, אולם הציווי נראה תמוה מאוד – איך אפשר שלא לתעב את המצרים על מה שעשו לאבותינו?

אם נחבר זאת לתקופה שקורבה אלינו יותר הרי זה כמו לומר לניצול מזוועות הנאצים ימ"ש, שלא לשנוא אותם משום שהוא חי על אדמתם ואכל מהלחם המעופש או מחתיכת תפוח האדמה… הרי ברור שעצם המחייה אינה מפצה על הסבל שעברו היהודים המחנות או אבותינו במצרים!

אם כן, איך ניתן להסביר ציווי זה? רש"י מסביר זאת מתוך הכרת הטוב: לא תתעב מצרי – מכל וכל, ואף על פי שזרקו זכוריכם ליאר. מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק. שעת הדחק המדוברת היא אחורה בזמן, כאשר יעקב ובניו היו צריכים מקום לשהות בו בזמן הרעב, ויוצא מהדברים שיש מידה של הכרת הטוב שצריך להכיר להם על כך.

מצרים – הכור המצרף של עם ישראל

הסבר נוסף ניתן לראות ברמה הלאומית של העם: התורה אינה מסבירה את הציווי בכך שגרנו בארצם מלשון מחייה, אלא בכך שהיינו גרים בה. הגר הוא הזר, השונה והלא שייך, ולמעשה המצרים הם אלו שהתייחסו אל בני ישראל כזרים. התייחסות זו היה לה משקל חשוב ומשמעותי ביצירת הזהות הלאומית של עם ישראל.

נמשיל את העניין לעדר כבשים המפוזר במרעה. במצב זה לא רואים עדר אלא המון כבשים מפוזרות – יבוא הנמר או הזאב וייקח מה שייקח… כאשר הרועה רוצה לקבץ את העדר הוא שולח את כלב הרועים שמתחיל להסתובב סבבי הכבשים, נובח ונושך את רגליהן עד שהן כולן מקובצות יחד, ואז רואים את העדר.

כך היה במצרים: אם היו בני ישראל גרים בשלווה במצרים הם היו מתפזרים בין המצרים – כל אחד מתחתן עם מי שירצה, ולאט לאט היו נטמעים בתוכם (דוגמה לדבר הוא שיעור ההתבוללות בארצות הברית כיום). מה עשה הקב"ה?  שלח את כלב הרועים, פרעה, שיקבץ את העם. פרעה היה הראשון שהגדיר את עם ישראל כעם: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו… עצם הפחד מהגורם החיצוני הביא לכך שבני ישראל התלכדו לכדי עם.

אך האם בכך נגמרה המלאכה? התשובה היא שלא. כאשר הגורם המאחד הוא איום מבחוץ, כאשר האיום יעלם גם האחדות תעלם, ולכן היה צורך לאחד את בני ישראל תחת גורם מאחד אחר – תחת האמונה.

מכות מצרים נראות לנו ככלי להענשת המצרים, אולם למעשה היה למכות מצרים תפקיד חשוב הרבה יותר כלפי בני ישראל – על מנת להוציא מליבם את האמונות שרווחו במצרים היה צורך להוכיח וללמד אותם מי המנהיג האמיתי בעולם. זוהי הסיבה שבני ישראל עצמם גם קיבלו חלק מהמכות (ניתן לעיין במאמר האם גם בני ישראל לקו במכות?), משום שהייתה תכלית חינוכית בכך שגם הם ילמדו להכיר את גודלו של הקב"ה.

אחדות אמונית זו תצטרך השלמה על ידי התורה: עם צריך לא רק את הקשר ההיסטורי שבין הפרטים המרכיבים אותו, אלא גם את הגורם התרבותי – כללי חברה או חוקים חברתיים שלפיו הוא חי, ובמובן זה מגיעה התורה בכדי לתת לעם ישראל את הפן המעשי של האמונה וקיומם הלאומי. בהמשך יתחברו כלל המרכיבים יחד עם הארץ – ארץ ישראל שהיא המקום הפיזי שבו העם יביא לידי ביטוי את התורה.

משמעותה הלאומית של מצרים

אם כן השהות במצרים, עם השעבוד והיחס המפלה של המצרים כלפי עם ישראל, אולי לא היו נוחים, אך הם היו נצרכים. האם יכלו המצרים לעשות זאת בצורה פחות אכזרית? כנראה שכן, ועל כך גם נענשו, אבל אין זה מוריד מהחשיבות הלאומית שהייתה לשהות במצרים בשביל עם ישראל.

למעשה עם ישראל התהווה על אדמת מצרים, ובכך יש דבר מיוחד: ארץ ישראל אינה המולדת הלאומית של עם ישראל – הוא אינו נוצר עליה, וגם אם נתייחס לאברהם נראה שהיא הובטחה לו כאשר הוא לא חי בה, משמע הארץ אינה הבסיס הלאומי אלא היא כלי לאומי להגשמת התורה.

אם נחזור כעת לשאלה שבה פתחנו, נראה שיש מקום ברמה הלאומית להכיר טובה לתהליך שהתרחש במצרים – הכור המצרף של עם ישראל. אנחנו לא אמורים לשמוח על סבלם של אבותינו, אך כן אמורים להכיר טובה לתהליך שעברו ושהביא אותנו בסופו של דבר להיום עם ישראל.

ונראה שצריך להוסיף על כך גם במבט לעתיד: אומרים בהגדה שבכל דור אדם צריך לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, ונראה שהדברים מכוונים לא רק לרמה הפרטית ולהודאה על כך שאיננו עבדים, אלא גם ברמה הלאומית – בכל דור צריך להתחבר לזהות הלאומית שלנו, למה שמאחד אותנו לכדי עם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן