פרשת שמיני

פרק ט': עבודת אהרן ובניו ביום השמיני

התורה מספרת על היום הראשון בו עבדו אהרן ובניו במשכן- לאחר שבשבעת ימי המילואים משה הוא זה שתפקד ככהן. אהרן מקריב קורבנות חטאת, שלמים ועולה, ולאחר מכן מברך אהרן את העם.

פרק י': מות שני בני אהרן – נדב ואביהו

התורה מספרת ששני בני אהרן ניגשו והביאו אש זרה שלא צוו עליה ולכן נענשו בכך שיצאה אש מאת הקב"ה ושרפה אותם. על אהרן ובניו הנותרים נאסר להתאבל ביום זה והעם יתאבל במקומם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כׇּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְהֹוָה. (ויקרא, י"ב, ו').

בהמשך מספרת התורה שאהרן ובניו לא אכלו את המנחה ומשה כעס עליהם בעקבות כך, אך אהרן מתרץ ומסביר למשה שלא ראוי שיאכלו את המחנה לאחר אירועי היום: וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי יְהֹוָה וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהֹוָה. (ויקרא, י"ב, י"ט).

פרק י"א, א'- כ"ג : איסורי מאכלות בבעלי החיים

התורה מפרטת ומונה את המותרים והאסורים לאכילה בבעלי החיים. התורה פותחת קודם כל בהמות ובעלי החיים הגדולים ונותנת כללים להבחנה בין המותר לאכילה והאסור:

בהמה המותרת באכילה היא מפריסת פרסה ושסועת שסע – בעל חיים בעל פרסה שסועה, במחולקת לכל אורכה לשניים, וכך בהמה שמעלה גרה (שני התנאים צריכים להתקיים.

לאחר מכן מונה התורה את סימני הטהרה בדגים: דג שיש לו סנפיר וקשקשת מותר באכילה.

בנוסף מונה התורה את העופות האסורים באכילה, והסיבה לכך היא שמרבית העופות כשרים ולכן מונה התורה רק את האסורים. חכמים למדו שגם לעופות יש סימני טהרה: שיש לו אצבע יתרה, בעל זפק, שקורקבנו נקלף ושיש מסורת לגביו.

האחרונים שנמנים הם שרצי העוף – השרצים ההולכים על האדמה, ובהם מלמדת התורה ששרץ בעל ארבע רגלים (שתי זוגות) ובנוסף יש לו שתי כרעיים (שתי רגלי ניתור), וכן יש לו כנפיים המחפות את רוב גופו הוא מותר באכילה.

פרק י"א, כ"ד -מ"ז: טומאת נבלת בעלי חיים

התורה מלמדת שאותם בעלי חיים האסורים באכילה מטמאים במותם, ולכן אסור לגעת בהם או לטלטל ולהזיז את נבלתם. אדם שנגע בהם לאחר מותם צריך לעבור תהליך טהרה.