לזבוח לפני ה'
מדוע מצווים בני ישראל לזבוח לפני ה'? בעל הכלי יקר מתייחס לכך ומסביר כיצד הזבח מביא לידי אחדות – הן עם הקב"ה והן בתוך העם.
מדוע מצווים בני ישראל לזבוח לפני ה'? בעל הכלי יקר מתייחס לכך ומסביר כיצד הזבח מביא לידי אחדות – הן עם הקב"ה והן בתוך העם.
אחד הקשיים המרכזיים בימים אלו הוא להבחין בין הטמא ובין הטהור, בין האמת לבין השקר. כל כך הרבה כוחות עצומים מבקשים ללמדנו שהטהור הוא טמא והטמא הוא דווקא הטהור
על מנת להתקרב אדם צריך להקריב – הן בחיים הפרטיים שלנו והן בעבודה הרוחנית, הקורבנות שהאדם מקריב הם הכלי שלו להתקרב לקב"ה.
נחלקו הפרשנים ביחס למהות חטאם של נדב ואביהו, וננסה לעיין בדברי התורה ובדברי בעלי הפשט בכדי לראות כיצד הם הבינו את מהות החטא.
בד"כ כאשר התורה מציינת את המילים "זאת" או "זה" המשמעות היא שהקב"ה הראה למשה ממש את הדברים, אך מה המשמעות של "זאת החיה" כאן ?
ישנם אירועים, שדיבור עליהם הוא בלתי אפשרי. שכן דיבור כרוך בצמצום, הוא דורש לקחת עולם רחב ועשיר של רעיונות ולצמצם אותו למלים, משפטים ופסקאות.
מצווה התורה את בני ישראל והייתם קדושים. בעל הכלי יקר מוצא רעיון בציווי זה, ומלמד אותנו שתמיד צריך לשאוף ולהשתפר – והקב"ה יסייע.
ענייני מאכלות אסורים המופיע בפרשה מעורר קושי הן מצד מהות הציווי והן מבחינת מקומו. נעיין בדברי הבכור שור המסביר את הדברים.
בעלי המדרש מנגידים בין בני אהרן ו- 250 נשיאי העדה שנלוו אל קרח, ושנשרפו כאשר הביאו את הקטורת. ננסה להבין את דברי המדרש ואת הבסיס להשוואה זו.
קרבנות החטאת המובאים ביום השמיני מעוררים קושי – אם אהרון מקריב חטאת על מנת לכפר בעדו ובעד העם, מדוע יש צורך שהעם יביא קורבן נוסף לכפר בעדם?
מה היה חטאם של נדב ואביהו? בעלי המדרש זיהו מספר חטאים שהובילו לעונש החמור שקיבלו שני בני אהרן. ננסה לברר האם מדובר באמת בחטאים שונים?
פרשת שמיני עוסקת בין היתר בדיני טומאה וטהרה, במאכלות האסורים והמותרים ובסימנים השונים שעל פיהם ניתן להבדיל ביניהם.
לאחר מות שני בני אהרון, כועס משה על אהרון ובניו שלא אכלו את החטאת. על תשובת אהרון אומרת התורה: 'וישמע משה וייטב בעיניו' וננסה לבאר את הדברים.
שכינה בעם ישראל מופיעה לא כאשר כל אחד מנסה את כוחו, אלא רק בחיבוק משותף, בחיבורים, בהבנה שאי אפשר לבד, רק כאשר – "שבת אחים גם יחד".
פרשת שמיני מתחלקת לשני נושאים עיקריים:
הראשון הוא מה שקורה ביום השמיני לאחר שבעת ימי המילואים. ביום זה ניגשו אהרן ובניו לעבוד במשכן, ובו גם מתו שני בני אהרן בהקריבם אש זרה לפני ה'.
הנושא השני הוא ענייני בעלי חיים – בעלי החיים המותרים והאסורים לאכילה, וענייני טומאת נבלת בעלי חיים.
התורה מספרת על היום הראשון בו עבדו אהרן ובניו במשכן- לאחר שבשבעת ימי המילואים משה הוא זה שתפקד ככהן. אהרן מקריב קורבנות חטאת, שלמים ועולה, ולאחר מכן מברך אהרן את העם.
התורה מספרת ששני בני אהרן ניגשו והביאו אש זרה שלא צוו עליה ולכן נענשו בכך שיצאה אש מאת הקב"ה ושרפה אותם. על אהרן ובניו הנותרים נאסר להתאבל ביום זה והעם יתאבל במקומם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כׇּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְהֹוָה. (ויקרא, י"ב, ו').
בהמשך מספרת התורה שאהרן ובניו לא אכלו את המנחה ומשה כעס עליהם בעקבות כך, אך אהרן מתרץ ומסביר למשה שלא ראוי שיאכלו את המחנה לאחר אירועי היום: וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי יְהֹוָה וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהֹוָה. (ויקרא, י"ב, י"ט).
התורה מפרטת ומונה את המותרים והאסורים לאכילה בבעלי החיים. התורה פותחת קודם כל בהמות ובעלי החיים הגדולים ונותנת כללים להבחנה בין המותר לאכילה והאסור:
בהמה המותרת באכילה היא מפריסת פרסה ושסועת שסע – בעל חיים בעל פרסה שסועה, במחולקת לכל אורכה לשניים, וכך בהמה שמעלה גרה (שני התנאים צריכים להתקיים.
לאחר מכן מונה התורה את סימני הטהרה בדגים: דג שיש לו סנפיר וקשקשת מותר באכילה.
בנוסף מונה התורה את העופות האסורים באכילה, והסיבה לכך היא שמרבית העופות כשרים ולכן מונה התורה רק את האסורים. חכמים למדו שגם לעופות יש סימני טהרה: שיש לו אצבע יתרה, בעל זפק, שקורקבנו נקלף ושיש מסורת לגביו.
האחרונים שנמנים הם שרצי העוף – השרצים ההולכים על האדמה, ובהם מלמדת התורה ששרץ בעל ארבע רגלים (שתי זוגות) ובנוסף יש לו שתי כרעיים (שתי רגלי ניתור), וכן יש לו כנפיים המחפות את רוב גופו הוא מותר באכילה.
התורה מלמדת שאותם בעלי חיים האסורים באכילה מטמאים במותם, ולכן אסור לגעת בהם או לטלטל ולהזיז את נבלתם. אדם שנגע בהם לאחר מותם צריך לעבור תהליך טהרה.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.