הרב עידו פכטר
לחקות ולהתרחק מן החוקות
מהם אותם מעשים והחוקות, שמהם נצטווינו להתרחק? האם אלו אותם איסורי עריות, שיפורטו בפרשה? המסורת ההלכתית הבינה שמדובר במכלול הקרוי בפינו תרבות.
מהם אותם מעשים והחוקות, שמהם נצטווינו להתרחק? האם אלו אותם איסורי עריות, שיפורטו בפרשה? המסורת ההלכתית הבינה שמדובר במכלול הקרוי בפינו תרבות.
מציאות חברתית הנוגדת את הכתוב בתורה מביאה למצב של אנרכיה בו החזק שולט ובו יש מקום לתאוות נקם, במצב זה מה יהיה על החיים?
מצווה התורה על מצוות כיסוי הדם: כאשר שוחטים בהמה או עוף, עלינו לכסות את דמה בעפר הארץ. חכמים למדו ממצווה זו כלל לגבי המצוות בכללן.
התורה אוסרת על שחיטה מחוץ למשכן, ומסבירה זאת ברצון למנוע מבני ישראל להקריב לשעירים – לאותם אלילי מצרים שהיו רגילים בהם.
התורה מצווה שלא לעשות כמעשה ארץ מצרים וארץ כנען. ציווי זה וניסוחו הביא את הכלי יקר לעסוק בנושא הסכנה הטמונה בקיום היהודי בגולה. להדפסה וַיְדַבֵּר
התורה מסבירה את איסור השחיטה מחוץ למשכן בכך שבא למנוע את הקרבת הקורבנות לשעירים, אך כיצד סיבה זו מתקשרת לאיסור בשר תאווה? להדפסה איסורים הקשורים
בפרשת אחרי מות אוסרת התורה על בני ישראל לשחוט ולאכול מחוץ למשכן, איסור המוסבר בפסוקים ברצון למנוע מבני ישראל לזבוח בכל מקום שירצו, אך למה?
פרשת אחרי מות עוסקת בין היתר בעבודת יום הכיפורים, ובתוך כך מצווה על שילוח השעיר לעזאזל המדברה, ציווי שעורר קושי גדול במציאת טעמו. להדפסה לשלח
מה עניינו של הלאו "לא תאכלו על הדם" שעליו התורה מצווה בפרשת אחרי מות, וכיצד הוא מתבטא בסמיכותו לאיסורים נוספים שמצווים בה? להדפסה לפני כמה
הציווי "וחי בהם" משמש חיבור בין המעמד המרומם ביותר ובין האירועים השפלים ביותר, בכדי ללמדנו שגם במצבי הקיצון בחיים עלינו לשמור על דרכנו. להדפסה "אֲשֶׁר
תכליתנו היא ללכת ללא הפסקה. להתאמץ, לדלג, להתקדם, לעשות, לפעול, ולעבור מכשולים. ליפול ולקום. לנסות, להיכשל, לנסות שוב- ולהצליח. להדפסה אתמול חזרנו מסיור בצפון הירוק
פרשת אחרי מות ממשיכה את פרשת שמיני, היום בו מתו בני אהרן , נדב ואביהו, ומלמדת על מעשי היום וציוויים נוספים שניתנו לאחר הקדשת המשכן. המשותף לנושאים הוא הקשר אל המשכן- או העבודה בו, או ההתקדשות שבאה בעקבות הקמתו.
התורה מצווה כיצד יכול לבוא הכהן אל הקודש ביום הכיפורים. הסיבה לציווי ולהזכרת הקשר למות בני אהרן הוא כפי שמלמד הרד"צ הופמן:
יותר מאשר המון העם, עלולים הכהנים, ובין אלה ביחוד הכהן הגדול, להיענש בעונש מיתה בגלל חטאים במקדש ה׳ ולכן: לאחר שבחתימת פרק טו (פסוק לא) הוזהרו בני ישראל להתרחק מכל טומאה, שלא ימותו בטמאם את משכן ה׳, הוזהר בקשר לכך מצד אחד גם הכהן הגדול, שלא יתקרב אל קודש־הקדשים אלא בתנאים מסוימים, ״ולא ימות״ כאשר מתו בניו לפני זמן קצר…
כחלק מעבודה זו מצווה התורה על הבאת שני השעירים – השעיר לה' והשעיר המשתלח, הקרבנות שאותם מביא הכהן, באילו בגדי עובד הכהן ביום הכיפורים, חיוב הצום ביום הכיפורים ועוד.
התורה מצווה על איסור השחיטה מחוץ למשכן, כאשר המטרה היא לרכז את כל עבודת הקרבנות במקום אחד ולאל אחד:
וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם.
בתוך כך אסרה התורה על איסור בשר תאווה- איסור לשחוט גם לצורך אכילה מחוץ למשכן, וכל מי שרצה לאכול בשר היה צריך להביא את הבהמה כקרבן שלמים (המתחלק בין הקב"ה, הכהן והבעלים, ורק אז לאכול את בשר הבהמה.
כהמשך לעניין השחיטה נאסר הדם באכילה:
וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כׇּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ (ויקרא, י"ז, י').
וכן ציוותה התורה שהאוכל נבלה וטרפה יטמא עד הערב.
התורה מצווה על איסורי עריות -איסורים בתחום המין ויחסי האישות, וקובעת מיהם האסורים במשכב ולמי. בין כלל האיסורים איסורים שבין איש לאישה, איש לאיש או אדם ובהמה. הסיבה לאיסורים אלו על פי התורה היא ההפרדה ממעשי האומות:
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ. (ויקרא, י"ח ג')
חכמים מסבירים שחוקים אלו הם המשכם של דיני הקדושה (כגון המצורע, היולדת והזב) שמטרתם לקדש את העם – ובמיוחד כעת, לאחר שנבנה המשכן והקב"ה שוכן בתוכם. וכל כותב הרד"צ הופמן:
כדי להגיע למדרגת הקדושה, זקוק האדם קודם-כל להיות מחונן בטבעו באותן המידות שמכשירות אותו לעלות הלוך ועלה במעלות הקדושה המוסרית, מבלי להימשך על־ידי כובד חושניותו לתוך השפל.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.