בניית בית המקדש בימינו

מי יבנה את בית המקדש השלישי – הקב"ה או בני האדם? מחלוקת הראשונים והאחרונים בעניין מצטיירת כמחלוקת על אופייה של הגאולה

———————

בצום תשעה באב, עם ישראל ממשיך מסורת ארוכת שנים של אבלות על חורבן בית המקדש. ואולם, ברור כי לא ניתן להסתפק רק באבלות. הציפייה לישועה הנלווית ליום הזה מחייבת עיסוק בפועל בשאלות של "היום שאחרי" – כיצד ייבנה בית המקדש העתידי ועל פי איזו תבנית?

בימינו, בהם ירושלים משוחררת ולמדינת ישראל בעלות (לפחות דה-יורה) על הר הבית, שאלה אחרונה זה מקבלת משנה משמעות. הצעד הגדול שעשה עם ישראל לקראת גאולתו השלמה מחייבת התייחסות ריאלית לכל מה שהיה עד כה 'הלכתא למשיחא'. יש באמת ובתמים לבחון כיצד – והיה ותתאפשר לנו הקמת בית מקדש – עושים זאת.

ירידה מן השמים

על פניו נראה ששאלת בניין בית המקדש השלישי נתונה במחלוקת ראשונים גדולה. המשנה מזכירה במספר מקומות את תקנת רבן יוחנן בן זכאי לאסור את אכילת התבואה החדשה ('איסור חדש') לאחר חורבן בית לכל אורכו של יום ט"ז בניסן (יום הקרבת העומר במקדש, אשר מתירה לאכול את החדש). התלמוד הבבלי (סוכה מא, א; ובמקבילות) מנמק תקנה זו בכך שאם היה מותר לאכול את החדש כבר מראשית יום ט"ז, אנשים היו טועים לחשוב שדין זה ימשיך גם לכשיבנה בית המקדש, הם לא היו ממתינים להקרבת העומר וכך עוברים על האיסור. לכן אסר ריב"ז את החדש לאורך יום ט"ז כולו כדי למנוע טעות זו.

הגמרא דנה בשאלה כיצד חשש זה יתקיים בפועל, ואחת התשובות היא שייתכן שבית המקדש ייבנה בלילה שבין ט"ו לט"ז בניסן. על כך הראשונים שואלים: והרי בגמרא במסכת שבועות (טו, ב) נפסק שאין בית המקדש נבנה בלילה, וכיצד הגמרא מעלה זאת כאפשרות? מתרץ רש"י:

הני מילי – בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר 'מקדש ה' כוננו ידיך'.

הנה כי כן, לכאורה לדעת רש"י המקדש העתידי איננו צפוי להיבנות בידי אדם אלא בידי שמים, ולכן לגביו לא שייך הכלל שאין בנין בית המקדש בלילה. לשיטה זו, אנו פטורים מעיסוק בשאלה כיצד ומתי עלינו לבנותו אלא עלינו להמתין לירידתו מן השמים.

בשיטת רש"י הולכים עוד ראשונים וביניהם התוספות, שבדבריהם טמון רמז נוסף לצפוי לעתיד לבא. במהלך דיון על ערב פסח שחל בשבת, מציינים התוספות כי "כשיבנה (-בית המקדש) משה ואהרן יהא עמנו" (פסחים קיד, ב). עולה מכאן שלשיטתם בניין בית המקדש יתקיים בכלל בימי תחיית המתים, מה שמרחיק את בניין המקדש מאתנו עוד יותר.

מעשה ידי אדם

לעומת סיעת ראשונים זו, ניצבת עמדת הרמב"ם וסיעתו (ראה ספר החינוך מצווה צה). הרמב"ם מונה בספר המצוות שלו (עשין כ) את המצווה "לבנות בית עבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה", והוא חוזר על כך בהלכות בית הבחירה (א, א):     

מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו'.

הרמב"ם, כידוע, איננו מונה או עוסק במצוות שאין להן תוקף תמידי, ואם הוא הזכיר את בניין המקדש בהלכותיו, משמע שלדעתו מדובר במצווה החלה על ישראל בכל זמן ובכל עת. למותר לציין שתפיסה זו אפשרית רק במידה והמקדש ייבנה בידי אדם.

נמצא אפוא ששאלת בניין בית המקדש בימינו עומדת במחלוקת ראשונים. אלו סוברים שאין בידינו לעשות מאומה ויש להמתין למקדש בנוי מן השמיים ואלו סוברים שבניין בית המקדש הינו מצווה שעלינו להשתדל לבצעה בידינו. כמי הלכה? אילו הסוגייה היתה מתמצית בכך, הרי שהלכה היתה צריכה להיות כרמב"ם, וזאת משתי סיבות מרכזיות. ראשית, בניגוד לרש"י ולתוספות, הרמב"ם הוא פוסק מובהק, למצער יותר מרש"י ותוספות שהם יותר פרשנים. שנית, דברי רש"י ותוספות נאמרו לשיטה אחת בגמרא, ואולם לשיטה החולקת (דברי רב נחמן בר יצחק; שלדעתו החדש אסור מן התורה במשך אותו יום) אין דבריהם עומדים.

דא עקא, שלשיטת רש"י ותוספות תימוכין אחרים בתלמוד ובמדרש. כך למשל אומר הדרשן בתלמוד הבבלי (בבא קמא ס, ב):

אמר הקב"ה: עלי לשלם את הבערה שהבערתי, אני הציתי אש בציון, שנאמר: ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה, ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר: ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.

מפשוטם של דברים עולה שהקב"ה אומר שהוא בעצמו יבנה את המקדש, כדברי רש"י ותוספות. מנגד, ישנם מדרשים אחרים שאומרים שהמקדש ייבנה בידי אדם. אם כן, לא רק מחלוקת ראשונים לפנינו אלא גם מחלוקת מדרשים.

תיאור סתום

הסוגיה מסתבכת עוד יותר. גם אם נאמץ את גישת הרמב"ם ונצדד בבניית המקדש בידי אדם, עולה השאלה כיצד נבנה אותו, על פי אילו הוראות?

התשובה כתובה לכאורה באופן מפורש בנביא יחזקאל. לאורך מספר פרקים (מ-מג) מתאר הנביא לפרוטרוט כיצד על המקדש העתידי להיבנות, כולל מידות וכיוונים. הבעיה היא שחלקים מדברי הנביא סתומים. פרשנים רבים התחבטו בביאור מושגים הכתובים שם; יש כאלה (כמו רש"י) שהצהירו במספר מקומות שאין הם יודעים את פירוש הדברים, וישנם שניסו לפרשם אך מידי מחלוקת לא יצאנו. נמצא שגם אם בדעתנו לבנות את בית המקדש השלישי, קשה לשער כיצד נעשה זאת בפועל.

הרמב"ם התייחס לעניין זה בהלכותיו (בית הבחירה א, ד):

בנין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים, וכן בנין העתיד להבנות אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.

לדברי הרמב"ם, בוני בית המקדש השני (בהם היו אנשי כנסת הגדולה וכמה נביאים!) נתקלו באותה בעיה שלפנינו; הם לא ידעו כיצד לפרש את המקראות ביחזקאל. לכן הם עשו פשרה – הם בנו את המקדש השני כתבניתו של הראשון והוסיפו על כך את הדברים שהצליחו ללמוד מדברי יחזקאל.

מכאן לכאורה ניתן לערער על דברי הרמב"ם שמנה את בניין בית המקדש כמצווה. אם איננו יודעים כיצד לבנות את המקדש השלישי כיצד אנו מצווים בכך? ומה טעם למנות זאת כמצווה?

אך למעשה אין כאן כל קושי. העובדה שאיננו יודעים לפרש עד הסוף את דברי יחזקאל איננה אמורה לעכב אותנו מלבנות את המקדש לדעת הרמב"ם. לכל הפחות, עלינו לעשות מה שאנשי בית שני עשו – לבנות את המקדש לפי המידות שבידינו, תוך התאמה מירבית לדברי יחזקאל הנביא. וכשביום מן הימים יתגלה הפירוש הנכון לדברי הנביא (אולי על ידי נבואה שתשוב בימות המשיח), נשפץ את המקדש לאור פירוש זה. פירוש זה לדברי הרמב"ם עולה מתוך דבריו שלו בהלכות, שם פירט את מידות המקדש של בית שני, וכן מדבריו בהקדמתו למשנה, שם הסביר את התועלת בחיבור משנת מידות: "והתועלת בכך שכשיבנה לשמור בו אותה צורה ואותו היחס, כי אותו היחס מאת ה' כמו שאמר הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל". הנה כי כן, לדברי הרמב"ם, גם אם אין בידינו פירוש מדויק למבנה המקדש העתידי, לכל הפחות יש בידינו את הצורה הכללית שלו שלאורה עלינו לבנותו.

אל עבר הריאלי

סוף דבר, נראה שבימינו יש מחלוקת ציבורית ביחס לשאלת בניין המקדש. יש הנוטים לדברי רש"י ותוספות ותולים את בניין המקדש בנס. בעמדה זו צידד, למשל, הרב מרדכי אליהו ז"ל. לדבריו (מעלין בקודש גליון 2, תשובה), הסיבה לתמיכתו בעמדה זו היא דברי הזוהר שאמר כן (ראה למשל זוהר בראשית כח, א) כמו גם העובדה הפשוטה "שיותר נוח לנו לחיות עם סברת רש"י ולא נמתין זמן רב עד שייבנה, כי לשלמה לבנות בית קטן בזמנו לקח זמן רב, וכן בבית שני, ואנו מצפים שייבנה במהרה". מנגד, יש המצדדים בעמדת הרמב"ם ורואים את בניין בית המקדש כחובה המוטלת עלינו גם כיום.

מה עומד מאחורי מחלוקת זו? האם זו מחלוקת הלכתית נטו? כמדומני שלא. לטעמי אנו פוגשים כאן בשתי עמדות מנוגדות ביחס למקדש בפרט ולחזון אחרית הימים בכלל. ישנם הרואים בבית המקדש לא רק בית עבודה לא-להים, כפי שהגדיר הרמב"ם, אלא ביטוי לעולם חדש ואחר שצפוי להגיע עלינו. בית המקדש לתפיסה זו מתקשר לחידוש הנבואה ואולי אפילו לתחיית המתים (ראו דברי התוספות לעיל). בעולם של בית המקדש, המציאות כולה תשתנה, ועל כן לא ניתן לתפוס את בניינו בהקשר המציאות הריאלית של ימינו. רק א-להים יכול לעשות זאת.

מנגד, יש הרואים בבית המקדש מקום ריאלי, המסוגל להתקיים במסגרת העולם שלנו. להבנה זו, כפי שתפס הרמב"ם, תקופת המשיח שבה ייבנה המקדש לא תפרוץ בהכרח את מסגרות הטבע או תעניק לנו חיים מסוג אחר, ועל כן ניתן להעלות על דעתנו את בנייתו בידי אדם, בזמננו אנו. לתפיסה זו למקדש תפקיד כבר בעולמנו כעת, בהיותו מקום תפילה והתקרבות מצידנו לא-ל, גם אם טרם זכינו למענה וגילוי תגובה ממנו.

לטעמי, השינויים המפליגים שעבר עם ישראל מראשית הציונות ועד ימינו, מטים את הכף לכיוון השני שציינו. התקרבנו בצעדי ענק לגאולה השלמה, ומימשנו במציאות הריאלית רבים מייעודי הנביאים. נראה אפוא שבית המקדש יכול בהחלט להוות את הצעד הבא שלנו.