פרשת וילך

תמונה לוילך
מוטי מלכא

בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום

בתחילת פרשת וילך מדגישה התורה כי משה רבנו היה בן מאה ועשרים באותו היום, אך מדוע הדגשה זו נצרכת? ומה למדו ממנה בעלי המדרש?

תמונה לוקם העם הזה
אבי כהן סקלי

וְקָם הָעָם הַזֶּה

הקצב של החיים משכיח מאיתנו לפעמים את הדבר החשוב באמת – מה אני משאיר כאן? איזו חותמת, איזו מורשת, ואיזו השפעה אנו משאירים בעולם.

תמונה לפרשת נח
הרב עידו פכטר

על תורת חיים ותורת הכתב

מתי ניתנה התורה? אם נשאל אדם ממוצע את השאלה הזו, מן הסתם הוא יענה שהתורה ניתנה בחג השבועות או בהר סיני. אך פסוקים מפורשים בפרשת 'וילך' מלמדים שלא כך היה.

תמונה לפרשת וילך
מוטי מלכא

באיזה אוהל ניגלה ה' אל משה ויהושע?

מהמדרש עולה כי היו שני אוהלים שנקראו אוהל מועד, האחד שימש כמרכז המשכן והשני נבנה מחוץ למחנה. באיזה מהם ניגלה הקב"ה אל משה ויהושע בפרשת וילך?

תמונה לפרשת וילך
כלי יקר

חזק ואמץ לעיני העם

משה מצווה את יהושע: 'חזק ואמץ', ציווי שניתן להבינו בהקשר לתפקיד הצבאי שהולך למלא יהושע בחיי העם, אך לא כך מבין זאת בעל הכלי יקר.

להביא את העם
מוטי מלכא

לבוא עם העם או להביא את העם?

הקב"ה ומשה מצווים את יהושוע להנהיג אך ניסוח הדברים שונה. המדרש מסביר את ההבדל בדרישה שדורש כל אחד מהם מיהושע, אך הם באמת מדובר בדרישות שונות?

תמנה לפרשת וילך
אבי כהן סקלי

לחזור לנקודה הוודאית

ספר התורה של משה רבנו בקודש הקודשים בא להגיד לעם ישראל – תזכרו את התכלית. התכלית היא שהאור האלוקי של קודש הקודשים ישפיע על המציאות הגשמית של כל אחד ואחת מכם כל יום.

תמונה לפרשת וילך
אבי כהן סקלי

חפיפה לשם שמיים

המדרש מלמד שמשה רבנו הגדול הכפיף עצמו בפני יהושע. ובכך משה מלמד איזו גדלות נפש, איזו עוצמה אדירה ואיזו ענווה צריך מנהיג.

תמונה לפרשת וילך
אבי כהן סקלי

לא לפחד כלל

משה רבנו מקדיש את שעותיו האחרונות להחדרת האמונה והביטחון בבני ישראל, מתוך הבנה שאחדותם מנצחת הכל, ושבכוחם להתמודד עם כל משבר רק כגוף אחד.

נושאי פרשת וילך:

פרשת וילך, הפרשה הקצרה ביותר בתורה, ממשיכה את הפרידה של משה מבני ישראל ובה כבר הפרידה מורגשת באופן מעשי- אם בפרשות הקודמות היה דגש על ציוויים לעתיד, לזמן בו משה לא יהיה עם בני ישראל, בפרשת וילך הפרדה מקבלת תוקף מעשי בהעברת המנהיגות לידי יהושע.

בזמן עבר פרשה זו הייתה חלק מפרשת ניצבים, וכך כותב הרס"ג בסידורו: כידוע יש בתורה נ"ג פרשיות, וזאת הברכה קוראים לא בשבת נשארו לשבתות נ"ב פרשיות (סידור רס"ג). כיום אנו סופרים 54 פרשות (ולא 53 כפי שמופיע אצל רס"ג), המותאמות למספר השבתות שיש בשנה מעוברת ומתייחסים לשתי הפרשיות כנפרדות (ולכן כאשר הן נקראות יחד הן נחשבות מחוברות). גם הרמב"ם, כאשר הוא מפרט את סדר ההפטרות לכול שבת, לא מציין את פרשת וילך כפרשה נפרדת בפני עצמה:

העניינות שנהגו רוב העם לקרות מן הנביאים בכל שבת ושבת ומפטירין בהן, אלו הן… אתם נצבים, ״ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל״ וכו׳ עד ״כרמים וזיתים אשר לא נטעתם״ וכו׳. האזינו, ״ולקחתי אני מצמרת הארז״ וכו׳ עד ״והשיבו וחיוכה״ וכו׳ ביחזקאל…

 

נושאי הפרשה:

חיזוק העם על ידי משה לפני העברת המנהיגות ליהושע:

משה מודיע לעם כי הוא לא יעבור את הירדן יחד איתם וכי יהושע הוא שימשיך אותו. ציווי זה נאמר כבר בפרשת פנחס, אולם שם היה הציווי למשה לעתיד (מלבי"ם) והסבירו הפרשנים שנאמרה פרשה זו שם משום שנסמכה לעניין בנות צלופחד- אמרו הקדמונים: כי נסמכה פרשת עלה אל הר העברים לדבר הנחלה, כי בקש משה לדעת מי ינחל מעלתו (ראב"ע). לאחר מכן משה מחזק את העם: חזקו ואמצו אל תיראו אל מול פני המלחמה העתידית על הארץ.

חיזוק יהושע והעמדתו כמנהיג מול העם:

משה מעמיד את יהושע מול העם ומחזק את ידיו להנהיג את העם אחריו. מהלך זה הוא הכרחי בשביל להורות לעם שישנה העברת סמכות ממשה ליהושע ובכדי לבסס את מעמד יהושע בפני העם.

ציווי על מצוות ההקהל:

משה מצווה את בני ישראל לקרא את התורה פעם בשבע שנים במעמד כל העם בחג הסוכות. מצווה זו היא מצוות הציבור ולכן נצרך שראש העם יקהיל את העם לקיום המצווה- ולכן נסמכה למינוי יהושע שהוא ראש העם (דעת מקרא). מלבד עניין לימוד התורה- שמתקיים במשך כל הזמן על ידי הכהנים ובזמן העלייה לרגל לירושלים, יש למעמד ההקהל גם משמעות של שימור הברית של העם עם הקב"ה פעם בשבע שנים על ידי כך שהעם כולו קורא את דברי משנה תורה.

סדר הקריאה במצוות ההקהל כך היה:

היו קוראים מתחילת חומש דברים עד סוף פרשת 'שמע' (דברים א, א – ו, ט). בקריאה זו לומדים באריכות על ההכנות לקראת הכניסה לארץ ישראל וחטא המרגלים ועונשו, כיבוש עבר הירדן ותחנוניו של משה רבנו להיכנס לארץ. לאחר מכן לומדים בהרחבה על מעמד הר סיני ואיסור עבודה זרה, ואזהרה לדורות, שישמרו ישראל את התורה והמצוות, ויחנכו לכך את בניהם, ועל ידי כך יאריכו ימים על הארץ הטובה. ובסיומה קוראים את פרשת 'שמע' שבה יסוד מצוות האמונה והמצווה לאהוב את ה'.

לאחר מכן קוראים פרשת 'והיה אם שמוע' (דברים יא, יג-כא), שעניינה שמירת המצוות ושכר ועונש. אחר כך קוראים שתי פרשיות מעניין הפרשת מעשרות: 'עשר תעשר' (דברים יד, כב-כז), ו'כי תכלה לעשר' (שם כו, יב-טו). וחוזרים לקרוא את פרשת המלך ומצוותיו (שם יז, יד-כ), ומסיימים בקריאת הברכות והקללות (דברים פרק כח), על שכרם של ישראל אם ישמרו את התורה והמצוות ועונשם אם לא ישמרו (סוטה מא, א). ולדעת הרמב"ם, מפרשת המעשרות קוראים ברציפות את כל הפרשיות עד סוף הברכות והקללות (דברים יד, כב – כח, סט). (פניני הלכה, סוכות).

דברי הפתיחה לשירת האזינו:

הקב"ה קורא למשה ויהושע לאוהל מועד ומודיע להם כי לאחר מות משה עתידים בני ישראל לחטוא ולכן עתידים להיענש, ולכן מצווה הקב"ה את משה לכתוב את דברי שירת האזינו כעדות. ר' יוסף בכור שור מסביר: למען תהיה לי השירה הזאת לעד – כשיהיו בגלות, תעיד שאני עמדתי בשבועתי והם פשעו. עדות זו היא לא רק בכדי להוכיח כי הקב"ה צודק ועונשם של ישראל מגיע להם ולמנוע תרעומת של בני ישראל על דרך התנהלות ה' עמהם, אלא גם לתת פתח לתשובה: כאשר יקראו את השירה תהיה לבני ישראל ברורה סיבת עונשם (דעת מקרא) – ולכן גם יהיה להם ברור את מה יש לתקן.

בתוך כך מצווה הקב"ה את יהושע: חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם. מבחינת הפשט חיזוק זה בא על כיבוש הארץ (כשם שחוזקו בני ישראל לפני כן), אך אפשר לראות בכך גם חיזוק ליהושע ולמנהיגים לעתיד לבוא להיות חזקים לשמור את העם שילכו בדרך ה'.

לאחר מכן מספרת התורה כי משה סיים לכתוב את דברי התורה וציווה על הלוויים לשים אותה יחד (מצד) ארון הברית והיה שם בך לעד. ואז מקהיל אליו משה את מנהיגי העם על מנת ללמד אותם את השירה ולהעיד בהם את השמיים והארץ.

סיכום:

פרשת וילך מתארת את מעשיו האחרונים של משה עם בני ישראל- ובעיקר הדאגה ליום שיבוא אחרי לכתו, ולכן ממנה את יהושע מול כל העם, מזהיר אותם על קיום המצוות ומלמד אותם את שירת האזינו שעל ידה יכירו במעשיהם הרעים וישימו בליבם לחזור אל הקב"ה. כעת נשאר רק דבר אחד אחרון למשה לעשות והוא להיפרד מבני ישראל באופן אישי- על ידי הברכות של פרשת וזאת הברכה.

(הדברים מבוססים על פירוש דעת מקרא, הרד"צ הופמן )

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

מודעה
דילוג לתוכן