מים המפרשים
פרה אדומה – עיון במצווה ופרטיה
עיון במצוות פרה אדומה ופרטיה על פי פרשני הפשט: מתי נאמרה פרשת פרה אדומה? מדוע נכתבה מצווה זו כאן ומה פרטי המצווה?
עיון במצוות פרה אדומה ופרטיה על פי פרשני הפשט: מתי נאמרה פרשת פרה אדומה? מדוע נכתבה מצווה זו כאן ומה פרטי המצווה?
פרשת "חקת" אשר נקרא השבת מכילה בתוכה את הפרידה משני מנהיגי ענק – מרים הנביאה ואהרון הכהן. פרידה זו גוררת ניסיונות לא פשוטים לעם ישראל.
מרבית הפרשנים ממקמים את עניין מי מריבה בשנת הארבעים ורואים בהכאת הסלע חטא, נעיין בדברי הבכור שור המקדים את העניין החטא אחורה בזמן וכיצד הוא מבין את חטאו של משה.
פרשיית מי מריבה רבת המסתורין הביאה לתופעות פרשניות מעניינות, ריבוי פירושים תהפוכות ויחסים מורכבים בין פשוטו של מקרא ומדרשו.
מרים לא זכתה מיוחד לטקס בפטירתה, אבל דווקא משום כך, היעדרותה עשתה רושם. רק לאחר מותה ראו בני ישראל כמה משמעותית היא היתה. הדפס יש
פרשת חוקת מפגישה אותנו עם הצד המדיני של בני ישראל במדבר. ארבעים שנה לאחר שיצאו ממצרים מבקש עם ישראל להיכנס לארץ המובטחת. וכדי להיכנס עליהם לעבור בשטחם של האמורי ושל ממלכת אדום.
חכמים קישרו בין מצוות פרה אדומה ומעשה העגל: תָּבוֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֶגֶל, אך כיצד מתקשרים שני העניינים- טהרת המת וע"ז?
פרשת "חקת" נושאת בחובה שיעור גדול לחיים- היא מציגה את ההבחנה בין הסמל למהות. שני אירועים בפרשה מתבטאת הבחנה זו: פרה אדומה ונחש הנחושת.
פרשת "חקת" פותחת באחת מהמצוות הכי פחות מובנות בתורה – "פרה אדומה". תכליתה היא טיהור טמאי מתים, במהלך טהרת הטמא, המטהר עצמו הופך לטמא, מדוע?
מצוות פרה אדומה מעוררת שאלות- בעיקר סביב הניסיון למצוא היגיון בפרטי המצווה. ננסה לראות האם המצווה יכולה להיות מוסברת בפן הפנימי שהיא מעוררת באדם? להדפסה
בפרשת חקת מספרת התורה על חטאו של משה במי מריבה, וכן על עונשו- נגזר על משה ואהרן למות במדבר ולא להיכנס לארץ, אך מדוע המעשה היה כל כך חמור?
חז"ל הסבירו שמצוות פרה אדומה היא מכלל החוקות- מצוות שאין טעמן נגלה לנו, ואמרו חֻקָּה חָקַקְתִּי גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי. בעקבות זאת מעלה בעל הכלי יקר שאלה
המדרש מנסה להבין מדוע דווקא בשדה ומחוץ למקדש נשחטת ונשרפת הפרה, ובעלי המדרש השוו בין מקום רציחת הבל ומקום שחיטת הפרה, אך מה הקשר בין
וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: (במדבר, כ', י"א) סביב עניין מי מריבה ועונשו של משה
פרשת חקת היא פרשת השבוע השישית בספר במדבר. הפרשה פותחת באחת המצווה המעניינות והמאתגרות להבנה שיש בתורה: פרה אדומה. על מצווה זו אמר שלמה המלך, החכם מכל אדם: 'רחוקה ממני' – גם אני איני יכול להבינה… הפרשנים הסבירו כי מצווה זו היא מסוג המצוות המוגדרות חוקים (לכן פותחת הפרשה במילה חקת- מלשון חוק), והמאפיין את החוקים הוא שם מצוות ללא הגיון, או כפי שהגדירן הרמב"ם 'מצוות שמעיות'. למרות זאת לאורך הדורות רבים מהפרשנים ניסו בכל זאת למצוא הגיון וטעם במצווה, כל אחד לפי כוחו והבנתו, ונראים דברי בעל הכלי יקר – ר אפרים מלונשיץ' שכתב בפירושו: …ויש בהם חקים שיש בהם טעם נגלה אזי המה יעידון יגידון גם על חוק הנעלם כי יש בו סוד ויתלו החיסרון בקוצר דעת המשיג.
מצווה התורה שאדם שבא במגע עם מת יהיה טמא שבעת ימים. על מנת להיטהר מטומאה זו יש צורך בהזאה – התזה של מי חטאת על הרוצה להיטהר ביום השלישי וביום השביעי. מי החטאת הם מים שעורבב בהם אפר של פרה אדומה- הפרה נשחטת ונשרפת, ואז עורב האפר במים.
בפרק כ' מופיעים כמה עניינים המתקשרים לכניסה לארץ ישראל. השם לב רואה שקפצנו בזמן לשנת הארבעים, השנה שבה נכנסים בני ישראל לארץ:
בני ישראל נקהלים על משה ואהרן בטענה שאין להם מים. האירוע מתחיל במיתת מרים וחז"ל מסבירים שבאר המים שליוותה את ישראל בזכות מרים פסקה, ולכן באה בקשתם. הקב"ה מצווה את משה ואהרון לדבר אל הסלע מול בני ישראל וממנו ינתן להם מים, אך משה מכה בסלע שתי פעמים ואז יוצאים המים. על מעשיו מעניש הקב"ה אותו ואת אהרן שלא יכנסו לארץ עם בני ישראל.
חכמים התקשו בהבנת חומרת העונש, ובעלי המדרש והפרשנים העלו סברות שונות ביחס למהותו.
בני ישראל מבקשים לעבור בתוך שטחו של אדום ומבטיחים שלא יזוזו מהדרך ימין ושמאל, אך אדום לא מסכים לכך. בני ישראל לא נכנסים למלחמה מול אדום משום שהקב"ה הבטיח לאדום את ארצו ולא נתן רשות לישראל לכבוש ממנה.
הקב"ה מצווה את משה לעלות עם אהרן ואלעזר להר ההר שם הוא עתיד להיפטר מהעולם ובנו אלעזר יחליף אותו. מוות זה מגיע כחלק מהעונש של מי מריבה.
התורה מצווה לספור את שבט לוי בנפרד משאר בני ישראל.
בתחילה התורה מונה ומפרטת את משפחת הכהונה, לאחר מכן פוקדת את משפחות הלויים – ומפרטת מה התפקיד המיוחד של כל משפחה בנשיאת המשכן, ובסוף הפרק עוסקת התורה בעניין הנקשר למפקד: פדיון הלויים.
הלוויים מונו לעבודתם במקום בכורי ישראל ולכן הייתה צריכה להיות כמות זהה של לויים מול הבכורים. התורה מספרת שהבכורים היו רבים מבני שבט לוי ולכן אותם 273 בכורים עודפים היו צריכים לפדות את עצמם מעבודת הקודש על ידי מתן חמישה שקלים.
לאחר המפקד חוזרת התורה ומפרטת את תפקידם של משפחות בני הלוי, תוך מתן דגשים נוספים שלא נאמרו בפרק ג'. התורה מספרת על תפקיד בני משפחת הקהתי ראשונים בשל עיסוקם בכלי הקודש, ובפרשה הבאה תפרט את תפקידי שאר משפחות הלוי.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.