פרשת בהר ובחקותי מסיימות את ספר ויקרא, אולם אם היינו מצפים לפרשות שיסכמו את הספר או לפחות יהיו דומות לו במהותן – נראה שלא כך פני הדברים. בעוד שהספר כולו עוסק במשכן, פרשות אלו עוסקות בחוקים כלליים ובאזהרות על קיומם, ומבחינת תוכנן הן מזכירות את הפרשות שבאמצע ספר שמות (יתרו, משפטים וכי תשא) או את פרשות ספר דברים העוסקות בציוויים לכלל העם.
חוסר ההתאמה של הפרשות לספר והדגש המיוחד ששמה התורה על כך שנאמרו בסיני הובילו את פרשני המקרא לשאול לגבי מקום כתיבת הפרשות: האם פרשות אלו הן חלק מספר ויקרא או שלא? האם הן ניתנו במקום שנכתבו בו, ואם לא – מדוע הן מופיעות כאן?
מיוחדות פרשות בהר ובחקותי משאר פרשיות ספר ויקרא בכך שעליהן נאמר בפירוש שניתנו בסיני:
פרשת בהר: (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. (ויקרא כ"ד)
פרשת בחקותי: (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה. (ויקרא כ"ו)
(לד) אֵלֶּה הַמִּצְוֺת אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי. (ויקרא כ"ז)
פרשני המקרא דנו בשאלה האם הדגשה זו באה לומר שפרשיות אלו לא נאמרו כאן אלא בספר שמות ורק נכתבו כאן, או שפרשיות אלו אכן נאמרו כאן, וישנה סיבה אחרת להדגשת המילים בהר סיני?
הספרא מביא טעם חינוכי לכך שהדגישה התורה את המילים בהר סיני:
״וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר״ – מָה עִנְיַן שְׁמִטָּה לְעִנְיַן הַר סִינַי?
וַהֲלֹא כָּל הַמִּצְווֹת נֶאֶמְרוּ מִסִּינַי? אֶלָּא מַה שְּׁמִטָּה, נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי, אַף כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹתֵיהֶן וְדִקְדּוּקֵיהֶן מִסִּינַי.
הסבר זה אינו בא להסביר את מיקום הציווי, אלא מביא עניין רעיוני וחינוכי שמלמד אותנו שכול המצוות ניתנו עם פרטי הדינים שלהם כבר בסיני. אמירה זו יש בה לחזק ולבסס את מעמדם שלאותן מצוות שלא מוזכרים פרטיהם במפורש.
רש"י מסביר מהיכן לומד הדרשן את דבריו:
ונראה לי שכך פירושה: לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנת בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופירושיה כולן נאמרו בסיני, ובא הכתוב ולימד כאן על כל דיבור ודיבור שנדבר למשה, מסיני היו כולן כללותיה ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב.
כאשר מסתכלים בספר דברים, שבו חוזר ומדגיש משה מצוות הקשורות בארץ, אנו לא מוצאים שם את עניין השמיטה. משום כך לומד הדרשן שכל אותם פרטים המפורטים אצלינו בפרשה נאמרו על הר סיני, ומכך גם לומדים שכל המצוות נאמרו בצורה כזו ואח"כ חזרו ונלמדו שוב בערבות מואב.
בעל הכלי יקר מביא גם הוא רעיון המקשר בין השמיטה והר סיני:
…כשעלה משה אל הר סיני אחר שבעה שבועות שספרו ישראל מ״ט יום מן פסח עד עצרת, נתקדש אז אותו הר ונאסר בזריעה וחרישה ביום חמישים שבו נתנה התורה, והוא זמן משיכת היובל לקרא דרור וחפשי לכל ישראל חירות על הלוחות שנים, ועל ידי קול השופר של מתן תורה…
הרב מזהה כמה נקודות דמיון בין מעמד הר סיני ומצוות היובל והשמיטה:
במעמד הר סיני ספרו ארבעים ותשעה ימים וביובל סופרים 49 שנים. הספירה עצמה מחולקת לשבעה שבועות או שבעה שמיטות. ביום החמישים תוקעים בשופר וכך גם בשנת החמישים. בסוף הספירה התקדש הר סיני ומתקדשת ארץ ישראל ומשום כך נאסרה עבודת האדמה בארץ ונאסר המרעה בהר סיני. על הר סיני ניתנה התורה וארץ ישראל מיועד לקיום ולימוד התורה, ובמעמד הר סיני קיבלו את התורה וביובל מתפנה האדם מכל עיסוקיו ויכול להיות פנוי ללימוד תורה (ראו את דברי הרב קלישר בהמשך). מתן התורה משחרר את עם ישראל לחופשי (חירות על הלוחות), וכך גם שנת השמיטה (שמיטת כספים) והיובל.
המשמעות של ההשוואה באה לידי ביטוי בהמשך הדברים:
באותו זמן הגיד הקב״ה למשה ענין השמיטה והיובל לומר שבמספר שבעה ובמספר מ״ט אני נותן קדושה זו לכל ארץ ישראל, שיש לה דמיון ויחוס עם הר סיני מצד היותה אוירא דמחכים ואין תורה כתורת א״י, והר סיני, על כן ראוי ליתן גם לארץ ההיא קדושת הר סיני אחר מספר מ״ט שנה וכן במספר ז׳, או כדי לעשות זיכרון למעמד הר סיני בקריאת דרור והעברת שופר מצורף לשאר טעמים שיש למצווה זו, על כן נאמר בהר סיני.
הרב מביא שתי סיבות לחיבור שבין סיני, השמיטה וארץ ישראל: הסבר ראשון הוא שארץ ישראל וסיני דומים במסוגלות שלהם ללימוד תורה, ולכן צריכה להיות הכנה זהה לקדושה בין שני המקומות. הסברו השני הוא שהשמיטה והיובל משמשים כזיכרון למעמד הר סיני ולכן פרטי ענייניהם מזכירם את פרטי מעשי הר סיני.
הרב קלישר מסביר כיצד עניין השמיטה (והיובל) קשורים בחזרה לסיני ולהתחברות לתורה:
ועוד טעם: כי לא לעולם יהיו טרודים בעבודת אדמה לצורך החומר, רק שנה אחת יהיה חופשי, וכאשר יפרוק עול עבודה, יעסוק בתורה וחכמה.
אם כן, חיבור מצוות השמיטה והיובל עם הר סיני יש בו עניין תוכני או חינוכי: ללמד על שאר המצוות, לקשר בין סיני וארץ ישראל ולחבר את העם חזרה ללימוד התורה.
פרשנים נוספים הבינו שהמילים בהר סיני מלמדות על המקום הפיזי והכרונולוגי בו נאמרה הפרשה:
הרשב"ם: בהר סיני – קודם שהוקם אוהל מועד.
חזקוני: בהר סיני – כל מקום שנאמר בהר סיני, בו בהר נאמר קודם רדתו בתשרי.
ר' אברהם בן עזרא ור' יוסף בכור שור מביאים סיבה לשינוי המקום שבו נכתבו הפרשיות:
אבן עזרא: אין מוקדם ומאוחר בתורה, וזו הפרשה קודם ויקרא וכל הפרשיות שהם אחריו, כי הדבור בהר סיני, ועתה כרת הברית הכתובה בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ד, ז׳-ח׳). והזכירה במקום הזה לחבר תנאי הארץ. וכאשר אמר על העריות: כי בעבורם תקיא הארץ אותם (ויקרא י״ח, כ״ח), כן אמר בפרשת אם בחקתי על שבתות הארץ (ויקרא כ״ו, ל״ד), והזכיר בתחלה: פירוש השבתות.
בכור שור: בהר סיני – כל הפרשיות כולן של מעלה מראש הספר עד כאן נאמרו מאהל מועד, וכולה שייכי באהל מועד: הקרבנות הטהורות והטמאות שצריכין ליזהר מליכנס ומלאכול בקודש בטומאה… אבל אילו שני הפרשיות: בהר סיני ואם בחקותי, לא שייכי כל כך לאהל מועד ולא לכהנים, ונאמרו בהר סיני. ומיהו משום דשייכי קצת, שמדברות בשביעית ויובל וערכין דשייכי בכהנים, שהכהנים מקדשים השנים… וגם מדברים בחרמים שהם לכהנים, ובערכין שהכהנים מעריכים, נצטרפו הכא בתורת כהנים. ומשום דלא תיסק אדעתין דנאמרו באהל מועד, כתב דבהר סיני נאמרו.
לעומת זאת, הרמב"ן מסביר שמקומן של פרשיות אלו הוא אכן כאן:
ולפי דעתי: כי נכתבה כאן בסדר נכון, כי פירוש: בהר סיני – בעלותו שם לקבל הלחות שניות.
הרמב"ן מבאר את סדר הדברים וכך הוא עיקרם:
חתימת הברית מסבירה את עניין הציווי כאן על השמיטה: …כי בתנאי הארץ השמטה והיובל כאשר יזכיר בתוכחות (ויקרא כ״ו, ל״ד-ל״ה), ועל כן נתפרשו בברית הזאת השנית. השמיטה מופיעה כחלק מעניין הברית וכתנאי לעמידה בו, ולכן כאשר מוזכרת הברית – מוזכרים התנאים עליהם מדובר, השמיטה והיובל, וכך התורה עצמה אומרת בפרשת בחקותי: (לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. (לה) כׇּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. (ויקרא, כ"ו).
פרשן נוסף שרואה התופס כי הפרשה נאמרה כאן הוא ר' יצחק אברבנאל:
ומה שראוי שנאמר בתשובת השאלה הזאת הוא. שמרע״ה קבל מהר סיני כל המצות כללותיהם ופרטיהם ודקדוקיהם כמו שזכרו חז״ל בתורת כהנים. האמנם משה לא למד לישראל המצות כלם בבת אחת כאשר קבלם ממנו יתברך. כי הנה ברדתו מן ההר עם הלוחות הראשונות וראה את העגל ומחולות שבר את הלוחות ונתעסק במשפטי החוטאים ואחר כך בסליחתם וכפרתם וקבול הלוחות השניות. וראשון מה שצווה אותם אחרי שנתרצה הקדוש ברוך הוא עליהם היה מעשה המשכן וכאשר נגמר והוקם וישכון כבוד ה׳ עליו נצטווה משה ראשונה בענייני המשכן רוצה לומר הקרבנות אשר יעשו בו…
[בשלב זה עובר הרב על מצוות הספר ומראה כיצד כל אחת מהן קשורה במקדש]
…ואחרי שהשלים כל מה שנאמר לו אז משם מפני צורך המשכן ראה משה לומר אליהם מצוות אחרות מאשר שמע מהר סיני במ׳ יום הראשונים שישב שם שלא למדם לישראל עד עתה בעבור מה שנמשך מהדברים שקרו עד כה כפי מה שביארתי שהמצוות ההן לא היו מיוחדות לכוהנים ולא למקדש ולא גם כן לטהרות העם ושלמות מידותיהם כשאר אשר זכר. אבל הם לצורך הארץ הקדושה אשר יבואו שמה והם השמטה והיובל ומכירת אחוזות ועבדים שהם כלם ממשפטי הארץ. ולפי שהמצוות האלו לא נאמרו מאהל מועד כמו המצוות שנזכרו בפרשיות של מעלה אבל נאמרו למשה בהר סיני כשישב שם בתחלה ולא למד אותם עד כה. לכן נאמר: כאן וידבר ה׳ אל משה בהר סיני לאמר, כי שם נצטווה על השמטה, אבל נזכרה שם בכלל ועתה יפרש עניניה וענין היובל…
האברבנאל, בהמשך לדעת הספרא, מבין שהמצווה אכן ניתנה בסיני אך היא נאמרה כאן וזאת משום שלמהלך הציווי יש סדר הגיוני: משה קיבל את כלל המצוות בסיני אולם תפקידו היה לסדר את אמירתן בצורה נכונה והגיונית, ולכן לאחר מעשה המשכן – נאמרות המצוות שקשורות בו ולאחר מכן שבים למצוות שקשורות בכלל העם.
לסיכום:
פרשני המקרא נחלקו במקום אמירת פרשת בהר: דעה ראשונה מנתקת את הפרשה ממהלך ספר ויקרא וממקמת אותן בספר שמות. משום כך מוסבר מקומן כאן בכך שיש בשמיטה וביובל תפקיד גם לכוהנים, או בקשר לפרשת בחקות – שבה מוזהרים על שמירת המצוות ולכן הקשר לשמיטה (ע"פ דעה זו הברית שנחתמת בפרשת בחקותי היא אותה הברית של פרשת משפטים).
דעה שנייה רואה בפרשת בהר חלק מהמהלך הטבעי של ספר ויקרא והתורה בכלל: ספר ויקרא הינו נושא שנכנס בתוך תיאור הברית השנייה שנחתמת עם עם ישראל, וזאת משום שמבחינה כרונולוגית או שמבחינת תוכן הציוויים היה נכון להפסיק בברית ולספר על המקדש. לאחר סיום ענייני המקדש ממשיכה התורה היכן שהפסיקה – השמיטה וחתימת הברית שבפרשת בחקותי.
120.00₪
125.00₪
35.00₪
70.00₪
35.00₪
120.00₪
95.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
75.00₪
30.00₪
50.00₪
125.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
120.00₪
25.00₪
59.00₪
130.00₪
25.00₪
