לפי דרכו והנאתו של יועץ

ביום שני נחתתי על אדמת פולין, מתוך כוונה לקיים יומיים של פגישות, בין היתר בנושא הרכוש היהודי בשואה. לאחר הפגישות התעתדתי להצטרף למשלחת משרדית אחרת לגמרי, אשר התחילה יום לפני כן את מסעה למחנות ההשמדה. מהרגע שבו נחתנו, נשטפנו במבול של פניות מהתקשורת והוצפנו בידיעות ורחשים (רובם שגויים) בנוגע להגעתנו לפולין, כפי שפורסם לא מעט בימים הראשונים של אותו שבוע. באיזשהו שלב הרגשתי שמנצלים ניצול ציני את הסיטואציה. לא הבנתי למה יש גורמים שפועלים בכדי ללבות את האש ולהעצים אותה, כאשר המציאות היא אחרת לגמרי. ואז הגעתי לאנדרטת רפפורט והבנתי.

אנדרטת רפפורט היא אנדרטה אשר הוקמה לאחר המלחמה (אפריל 1948) בידי האמן נתן רפפורט, ומשמשת גל-עד לזכר מרד גטו ורשה. במקום הראו לי שתי תמונות, ששתיהן צולמו באותה נקודת זמן – ביקור קנצלר גרמניה באנדרטה – אך משתי זוויות שונות. בשתי התמונות הוא נראה כורע ברך, אלא שבאחת לא ברור מול מה, ובתמונה השנייה, הלא היא התמונה השלימה והאמיתית, מתגלה כי הוא כורע לפני אנדרטת רפפורט. הגרמנים, שלא רצו להראות לעולם שהקנצלר שלהם כורע ברך אל מול אנדרטה לזכר גטו ורשה, הפיצו בעולם את התמונה שמכסה יותר משהיא מגלה. התמונה המלאה נחשפה רק לאחר מכן. הונאה, דמגוגיה ושקרים הנובעים מאינטרסים מדיניים ובין-לאומיים. נחזור אליהם בסוף דברינו.

שתי הונאות או אחת?

בפרשת בהר מצווה אותנו התורה ציווי השמש בסיס ליחסים בין אדם לחברו. להפתעתנו, ציווי זה מופיע פעמיים בפרשה, ובין שתי הפעמים מפרידים פסוקים ספורים בלבד:

"וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ–אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו. בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶך… וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהיךָ." (ויקרא כה, יד-יז)

מה משמעות הציווי "אל תונו איש את אחיו", ומה משמעות כפל הדברים בסמיכות שכזו?

רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד) מבאר שהציוויים הללו עוסקים שניהם באותו איסור – על הונאה בממכר קרקעות ונכסים דלא ניידי. בהופעתו הראשונה הציווי מופנה למוכר הנכס, ובהופעה השנייה לקונהו:

וטעם אל תונו איש את עמיתו. אזהרה למוכר כי הראשון לקונה. "כי אני ה׳‎ אלקיכם" – ואחר שאני אלקיכם אפרע משניהם מאשר יונה עמיתו.

רש"י טוען שמדובר בשני סוגים שונים של הונאה. בציווי הראשון אוסרת התורה הונאה הנוגעת לעניינים ממוניים, קרקעות וכדומה, והאיסור השני הוא על הונאת דברים – הונאה של אדם כלפי חברו בדיבור. רש"י אף מספק דוגמאות לשני הסוגים:

"אל תונו – זוֹ אוֹנָאַת מָמוֹן… ולא תונו איש את עמיתו – כָּאן הִזְהִיר עַל אוֹנָאַת דְּבָרִים, שֶׁלֹּא יַקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ וְלֹא יַשִּׂיאֶנּוּ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, לְפִי דַּרְכּוֹ וַהֲנָאָתוֹ שֶׁל יוֹעֵץ, ומִי יוֹדֵעַ אִם נִתְכַּוַּנְתִּי לְרָעָה? לְכָךְ נֶאֱמַר וְיָרֵאתָ מֵּאֱלקֶיךָ – הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת הוּא יוֹדֵעַ. כָּל דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, שֶׁאֵין מַכִּיר אֶלָּא מִי שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בְלִבּוֹ, נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקיךָ".

רש"י מסביר שהציווי השני הוא ציווי עקרוני האוסר על הונאה כלשהי בין אדם לחברו. כך, למשל, אוסרת התורה השאת עצות שאינן הוגנות, והצגת מצג שווא בין יחידים, חברות או מדינות. אסורה הפצת שקרים שנועדו להסתיר אמת כלשהי, וכן פעולות דמגוגיות והטעיה מכוונת.

רש"י גם מביא בסיפא של דבריו כלל יסודי ועקרוני: אמנם יש שיחשבו – "מי יגלה שהטעיתי בכוונה, מי יוכל לעמוד על הכוונה האמיתית שלי, הרי אף אדם אינו מסוגל לקרוא מחשבות ולב. תמיד אוכל להגיד שהתכוונתי לטוב ולתת תירוץ כזה או אחר". אך מזכיר ומזהיר רש"י: הקב"ה מכיר את מחשבות האדם ויודע את האמת. עליו אי אפשר לעבוד, לפניו פרושות כל מחשבות הלב וכוונותיו. ממנו ראוי שתירא, שאין נסתר מנגד עיניו.

אונאת דברים – כאן ועכשיו

יש שיטעו לחשוב שאונאת דברים שמורה לרמאויות קשות ומניפולציות בעלות השלכות גורליות. אלא שהמדרש (ספרא בהר, פרשה ג) מלמד אותנו ומפרט מספר דוגמאות לאונאת דברים אשר נותנים פרופורציה אחרת לגמרי. אונאת דברים מתחילה במשפטים הכי פשוטים ורגילים בין אדם לחברו:

"ולא תונו איש את עמיתו" – הא מה אני מקיים "ולא תונו איש את עמיתו"? הרי הונאת דברים. כיצד? אם היה בעל תשובה לא יאמר לו: "זכור מעשיך הראשונים מה היו" ואם היה בן גרים לא יאמר לו: "זכור מה היו מעשה אבותיך"… ראה חמרים מבקשים תבואה מבקשים יין לא יאמר להם: "לכו אצל פלוני" והוא לא מכר חיטה מימיו. רבי יהודה אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח ולא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. ואם תאמר: עיצה טובה אני מוסר לו. והרי הדבר מסור ללב. נאמר בו: "ויראת מאלקיך" – כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו "ויראת". (ספרא בהר, ג)

לתת עצה לא טובה, לשאול מה המחיר של מוצר מסוים ללא כוונה לרכוש אותו בפועל – הלוואי ובדוגמאות אלו תסתכם אונאת הדברים הנפוצה. מפחיד לחשוב כמה אנחנו רחוקים מהמציאות המתוקנת ולאיזה מקום לא טוב הגענו.

אולי תהיתם מי חמורה יותר: אונאת ממון או אונאת דברים? לרמות מישהו לגבי ערך הקרקע באופן שיכול להוביל להפסד ממון רב, או להשיא למישהו עצה שאינה הגונה? ובכן, לחכמים הייתה התשובה ברורה מאוד:

"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו: "ויראת מאלהיך" וזה לא נאמר בו "ויראת מאלהיך". ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה ניתן להישבון, וזה לא ניתן להישבון. תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים". (בבא מציעא נח, ב)

אמת טהורה מאינטרסים

לאורך כל הדרך השתמשה גרמניה הנאצית בשקרים ומניפולציות בכדי לנסות ולעבוד על העולם. בפולין חשתי שגם היום הכל קורס לטובת אינטרסים. הייתה זאת הפעם הראשונה שחוויתי איך אינטרסים של ממשלות משנים כל מציאות לפי צרכיהן. מפחיד לחשוב על כך.

לעיתים נראה לי שהעולם הזה כבר מבוסס לגמרי על מניפולציות והבטחות שלא ימומשו לטובת אינטרסים כאלו ואחרים. מדובר בגלגל גדול שקשה מאוד לעצור. ומה יהיה על האמת, על העובדות? האמת תחכה, והעובדות לא כל כך חשובות אל מול מערכת אינטרסים חברתית, מדינית, לאומית ולפעמים גם אישית.

כולי תפילה שהקב"ה יזכה אותנו לראות את המציאות האמיתית, ולא את המציאות המדומה שמנסים כל מיני גורמים ובעלי אינטרסים להציג לנו כל העת. הלוואי שנדע להתמודד איתה, לראות אותה נכוחה ולקלף אותה עד שתיחשף האמת. אין דרך אחרת להבריא את החברה ולהוביל אותה למקום טוב יותר.