ישבתי פעם עם צוערים שהגיעו למשרדנו כדי ללמוד על תהליכי העבודה בממשלה, לקראת כניסתם לעבודה במשרדי הממשלה. התפתח שיח מעניין שבמהלכו סיפרתי להם את סיפור המטוטלת:
לאחר השחרור מהצבא, עבדתי כממלא מקום בבתי ספר. ערב אחד, במסגרת אחת ההכשרות, ביקשו מאתנו להחזיק ביד מטוטלת, וניסו לשכנע אותנו שהכדור יתנהג על פי מחשבתנו, גם בלי תזוזה של היד (לפחות לא תזוזה רצונית). לא האמנתי שזה יפעל. החזקתי את המטוטלת חזק וניסיתי שהכדור לא יזוז, גם אם במחשבה אני אומר לכדור לנוע לצדדים. ניסיתי – ונכשלתי. הכדור זז לצדדים שעליהם חשבתי. המסר היה ברור: מה שעובר לך בראש, משוקף בצורה כזו אחרת למציאות – גם אם תתאמץ מאוד להסתיר את זה אצלך.
פרשת בהר היא אחת הפרשיות ה"חברתיות" ביותר, כיוון שעיקרה הוא נושא השמיטה והיובל. בנוסף לכך, סביב ההתנהלות בשנים אלו ולקראתן מצטווים בני ישראל במצוות "חברתיות" נוספות, שתכליתן לשמור ולהגן על החלשים. תכלית נוספת היא וידוא התנהלות הוגנת בין אנשים בעת עשיית עסקאות נדל"ן, כמפורט בפסוקים הבאים:
"וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ–אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו. בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ; בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת, יִמְכָּר-לָךְ. לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ: כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ. וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקיךָ: כִּי אֲנִי ה', אֱ-לֹהיכֶם". (ויקרא כה, יד-יז)
פשט הדברים הוא שכאשר מוכרים קרקעות, מחירן ייקבע באופן הוגן, בין היתר לפי מספר השנים שנותרו עד לשנת היובל. הרי בשנת היובל האדמה שבה לבעליה המקוריים, ולכן ככל שנותרו יותר שנות עיבוד קרקע עד ליובל, ראוי ששווי הקרקע יהיה גבוה יותר. בעת המכירה והקנייה התורה מזהירה שנקבע מחיר הוגן המשקף את שוויה האמיתי של הקרקע: "לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ".
אבל מדוע מצווה התורה את אותו ציווי פעמיים, וזאת תוך שלושה פסוקים בלבד? כמו כן, מדוע בפעם השנייה מוסיפה התורה את המילים "ויראת מאלוקיך"? זאת ועוד, האם ישנו הבדל בין הונאת "אחינו" ובין הונאת "עמיתנו"? על שלוש שאלות אלו ננסה לענות כעת.
רש"י נדרש לדברים ומסביר מה תכליתו של הציווי השני, ומדוע דווקא בו התווסף "ויראת מאלוקיך":
"ולא תונו איש את עמיתו" – כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו לא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר, מי יודע אם נתכוונתי לרעה? לכך נאמר "ויראת מאלוהיך", היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלוהיך". (ויקרא כה, יז)
דברים אלה של רש"י יסודיים וכנים כל כך, שאילו היה בכוחי הייתי קובע אותם כחובת לימוד יומי בכל הארגונים, החברות והמשפחות. הם נכונים לכולם בכל מצב ובכל זמן.
רש"י מלמד אותנו שיש שני סוגי אונאות. אונאה אחת היא "אונאת ממון", בה עוסק הציווי הראשון המופיע בפסוקים אלו. כאשר אדם מרמה את חברו בערך הקרקע, למשל, הוא מבצע אונאה מסוג זה. האונאה השנייה היא אונאת דברים, הכוללת כל דיבור שיפגע באדם. אונאה זו כוללת, למשל, השאת עצות שאינן הוגנות לאחרים, עצות שבסופו של דבר ייטיבו עם המייעץ. דוגמה אחרת היא הקנטה לשמה של אדם ופגיעה ברגשותיו.
רש"י מלמד אותנו עוד יסוד עצום: בכל דבר המסור ללב, רק מי שהמחשבה בליבו מכיר אותה. הדרך היחידה להתמודד עם מצב כזה היא יראת ה'. בשונה מאונאת ממון שאפשר לגלות ולהתמודד מולה בשרכים מגוונות, למשל על ידי היעזרות בבעל מקצוע שמכיר את השוק והתהליכים, מול אונאת דברים אי אפשר להתמודד. רק הקב"ה יודע אם האדם שמולך מדבר בכנות ומשיא לך עצות לטובתך, או שמטרתו הנסתרת היא הפלתך בפח. לכן, דווקא בנוגע לאונאת דברים ציינה התורה: "ויראת מאלוקיך". כיוון שאף אחד לא יודע את האמת מלבדך, השמר לך מפני יודע המחשבות והכוונות.
כאשר הנביא ירמיהו מבקש להבחין בין צדיק לרשע, הוא נותן מקום מרכזי מאוד לאונאת דברים:
"כֹּה אָמַר ה' עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה".
(ירמיהו כב, ג)
רש"י במקום מפרש: "אל תונו – זו אונאת דברים".
גם חז"ל קובעים שמשלושה היבטים אונאת דברים קשה לאין ערוך מאונאת ממון:
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו: "וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ", וזה לא נאמר בו: "ויראת מא-להיך". ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה – ניתן להישבון, וזה – לא ניתן להישבון".
בתיכון היה לי מורה מיוחד שהיה חוזר ואומר: "חץ מורעל שנורה על ליבו של אדם – אי אפשר להחזיר לעולם". אונאת דברים יכולה לרסק בן אדם בקלות. היא יכולה למוטט את נפשו של אדם ולהביא אותו לסף קריסה. את זה פשוט אי אפשר לתקן. כל תיקון שלא ייעשה ישאיר צלקת ענקית, שאולי לא תוכל להגליד. כסף וממון אפשר להשיב, אבל לא פגיעה בנפש. אמנם גם הפסד ממון כואב מאוד, אך הוא אינו מתקרב כלל לפגיעה בלב.
בעל ה"שולחן ערוך", רבי יוסף קארו (1488-1575), פוסק להלכה מהי אונאת דברים:
"כֵּיצַד הוּא אוֹנָאַת דְּבָרִים. לֹא יֹאמַר לַחֲבֵרוֹ, בְּכַמָּה אַתָּה רוֹצֶה לִתֵּן חֵפֶץ זֶה, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקְנֹתוֹ. הָיָה אֶחָד מְבַקֵּשׁ לִקְנֹת תְּבוּאָה, לֹא יֹאמַר לוֹ, לֵךְ אֵצֶל פְּלוֹנִי, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ לִמְכֹּר. אִם הָיָה חֲבֵרוֹ בַּעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ, זְכוֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים….אִם שָׁאֲלוּ מֵאִתּוֹ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה, לֹא יֹאמַר לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתָהּ חָכְמָה, מָה אַתָּה תָּשִׁיב בַּדָּבָר הַזֶּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם צַעַר הַלֵּב".
(חושן משפט סג, ב)
מעשים שבכל יום, ומי חושב לכנותם "אונאת דברים". אני אפילו לא מדבר על דברים חמורים הרבה יותר שאני בטוח שכל אחד ואחת מאיתנו חווה במקום עבודתו.
בעל השולחן הערוך מסיים במילים מופלאות, ומגדיר את מהותה של אונאת דברים: "כיוצא בדברים אלו שהם צער הלב". כל דבר שגורם לצער הלב, אצל חברך, אחיך, משפחתך, עמיתך – הוא אונאת דברים.
וכעת, לשאלתנו האחרונה: מדוע בפעם הראשונה, כאשר באונאת ממון, כתוב "אל תונו איש את אחיו", ובפעם השנייה כאשר מדובר באונאת דברים כתוב "ולא תונו איש את עמיתו"?
לאור דברינו עד כאן, נראה שהתשובה כבר התבררה מאליה. מי שמרשה לעצמו להונות את חברו בדברים, מי שמסוגל לשקר, להעמיד פנים ולתת עצות שאינן הוגנות – לא יכול להיות "אח". כך לא מתנהג בן משפחה. מכיוון שהתורה הייתה צריכה לרשום יחס כלשהו בין אותו אדם לזולת, היא רשמה את המילה "עמית". למדנו מכאן שאי אפשר להונות בדברים, להתנהג בצורה שקרית ומשפילה כל כך, ולהישאר אח.
מהמטוטלת למדנו כי כאשר אדם אינו כן עם חבריו, הדבר מורגש לבסוף. המציאות משקפת את המחשבה, גם אם לא באותה עוצמה. אפשר להעמיד פנים, אפשר לחייך מבחוץ ובלב לרצות לפגוע, אבל אי אפשר להסתיר זאת לגמרי.
כאשר המציאות והמחשבה אינן בקו אחד – זו אונאת דברים. אונאת דברים שמחריבה את העולם, שפוגעת בנפש האדם ויכולה בקלות לרסקו. אם ברצוננו להישאר "אחים" ולא "עמיתים", אם אנו רוצים שהמציאות והמחשבה תהיינה שוות, כך שנוכל לחיות בכנות ובאמת – עלינו להימנע ממעשים קטנים "שהם צער הלב" כלפי חבירנו, ולהגביר את יראת ה' עלינו.
120.00₪
25.00₪
95.00₪
75.00₪
125.00₪
59.00₪
35.00₪
30.00₪
120.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
125.00₪
50.00₪
130.00₪
25.00₪
70.00₪
35.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
120.00₪
